ישעיהו ל"ב | הן לצדק ימלוך מלך

א – המלך האידאלי

בפרקי האפוקליפסה פגשנו את מוטיב ההגנה והמחבוא מפני זרם המים, כאשר המגן היה הקב"ה לבדו (למשל כה, ד). הנבואה שבפרקנו משתמשת באותם מושגים כדי לבטא הפעם את ההגנה שיהווה מנהיג בשר ודם: "וְהָיָה אִישׁ כְּמַחֲבֵא רוּחַ וְסֵתֶר זָרֶם" (לב, ב). כיצד נגיע למצב שבו אפשר לחזור להנהגה אמינה ויציבה של בשר ודם, הרי מגמת ספר ישעיהו הייתה להכניע את גאוות האדם והנהגתו, ולהדגיש את הנהגת ה' לבדו? התשובה פשוטה: "הֵן לְצֶדֶק יִמְלָךְ מֶלֶךְ וּלְשָׂרִים לְמִשְׁפָּט יָשֹׂרוּ" – מלך ושרים שיתקנו את ענייני הצדקה והמשפט שהוצבו כאתגר המרכזי כבר בתחילת הספר – הם המנהיגים שיובילו למימוש ריאלי של הישועה הפלאית תחת כנפי השכינה, אבל כזו שתבוא על ידי בשר ודם ששומעים בקול דברו של ה'. בפסוקים הללו יש סגירות מעגל נוספות לפרקים ה-ו בישעיהו: בניגוד ל"וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע" (ו, י) אנחנו שומעים בפרק "וְלֹא תִשְׁעֶינָה עֵינֵי רֹאִים וְאָזְנֵי שֹׁמְעִים תִּקְשַׁבְנָה" (לב, ג). ובניגוד ל"הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע" (ה, כ) אנחנו שומעים בפרק "לֹא יִקָּרֵא עוֹד לְנָבָל נָדִיב וּלְכִילַי לֹא יֵאָמֵר שׁוֹעַ" (לב, ה). כל זאת, בזכות המנהיג שישים בראש סדר העדיפויות את הצדקה והמשפט: "הֵן לְצֶדֶק יִמְלָךְ מֶלֶךְ וּלְשָׂרִים לְמִשְׁפָּט יָשֹׂרוּ".

ב – מבנה רטורי של השהיה

בהמשך הפרק אנחנו חוזרים לתוכחה, ושומעים נאום של הנביא אל "הנשים הבוטחות". במאמר המצורף, ד"ר דורון דן עומד על שימוש מתוחכם של הנביא במבנה רטורי של השהיה וכפלי משמעויות במסגרת הנאום בפסוקים יא-יד. מומלץ לקרוא את הדברים בפנים.

ג – וברד ברדת היער ובשפלה תשפל העיר

פסוק קשה להבנה בפרק הוא פסוק י"ט: "וּבָרַד בְּרֶדֶת הַיָּעַר וּבַשִּׁפְלָה תִּשְׁפַּל הָעִיר". מוזמנים לקרוא את פירוש ר"א מבלגנצי וכן את מאמרו של נח חכם. נסביר בקצרה את עיקרי הדברים – הפסוקים מתארים את מצבה של העיר השלווה והבטוחה, ופסוק זה מתאר שמרוב ביטחון ושלום העיר יכולה להרשות לעצמה להתרחב גם אל המקומות הנמוכים. בדרך כלל, עיר מעדיפה להתיישב במקום הגבוה ולהתבצר בחומות על המדרון כדי לשמור על קו הגנה משמעותי. בעת הגאולה המתוארת, הביטחון הרב יאפשר לעיר להתרחב גם אל המקומות הנמוכים. נראה שמעבר לפשט המתואר, יש כאן גם נקודה ערכית-סמלית: ישעיהו עוסק באופן נרחב מאוד בבעיית הגאווה. בגאולה המתוארת כאן, השפלת העיר והתרחבותה אל המורדות אולי משחקת שני תפקידים: א. תוצאה של הביטחון הרב. ב. הביטחון מתואר דווקא במילים "ירידה והשפלה" – זה ביטחון שלא נובע מגאוות האדם אלא דווקא מהבנתו את מקומו הראוי לו.