ישעיהו כ"ד | אפוקליפסה

פרקים כד-כז נחשבים יחידה מובחנת בספר ישעיהו (מוזמנים לשפוט בעצמכם) ומכונים בספרות המחקר "האפוקליפסה של ישעיהו". הפרקים הללו מתאפיינים בתיאורים נרחבים ופיוטיים מאוד של כאוס שעתיד לבוא על העולם כולו, למשל: "וָאֹמַר רָזִי לִי רָזִי לִי אוֹי לִי בֹּגְדִים בָּגָדוּ וּבֶגֶד בּוֹגְדִים בָּגָדוּ: פַּחַד וָפַחַת וָפָח עָלֶיךָ יוֹשֵׁב הָאָרֶץ" (ישעיהו כ"ד, טז-יז) – שימו לב שיותר מאשר תיאור מפורט של הזוועה, יש כאן בעיקר מליצה ופיוט, על אותה זוועה.

דומה שאם עד כאן ספר ישעיהו עסק בתחילה בממלכת יהודה וישראל ולאחר מכן בעמים שונים, הפרקים שלנו מתקדמים שלב נוסף ומדברים בצורה אוניברסלית, על ההוויה כולה. המילים המנחות בפרקים הן "הארץ" ו"תבל", עליהן תגיע הפורענות. המאפיינים של הפורענות דומים למאפייני יום ה' שאנחנו מכירים מישעיהו: התמוטטות המעמדות (למשל: "וְהָיָה כָעָם כַּכֹּהֵן כַּעֶבֶד כַּאדֹנָיו"; ישעיהו כ"ד, ב), רק מעטים יישארו (למשל: "וְנִשְׁאַר אֱנוֹשׁ מִזְעָר"; ישעיהו כ"ד, ו) ומאפיין ממשאות העמים האחרונים שראינו – השבתת הסעודות ושתיית היין: "בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן יֵמַר שֵׁכָר לְשֹׁתָיו" (ישעיהו כ"ד, ו). גולת הכותרת של אותה אפוקליפסה היא הכרת העולם כולו בשם ה': "עַל כֵּן בָּאֻרִים כַּבְּדוּ ה' בְּאִיֵּי הַיָּם שֵׁם ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (ישעיהו כ"ד, טו).

מגמת ההרחבה של יום ה' מגיעה לשיא חדש בסוף הפרק – לא רק יהודה וישראל, לא רק העמים, ולא רק העולם כולו – אלא ההוויה כולה, כולל גרמי השמים: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד ה' עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם וְעַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה עַל הָאֲדָמָה... וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה" (ישעיהו כ"ד, כא-כג) – אלה וגם אלה כאחד יכירו במלכות ה', בירושלים כמובן: "כִּי מָלַךְ ה' צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד" (ישעיהו כ"ד, כג).