ישעיהו י"ג | משא בבל

פרק י"ג פותח חטיבה של פרקים שנקראת "משאות העמים". יחידה זו כוללת נבואות של ישעיהו המופנות אל עמים שונים. שתי נקודות למחשבה ולעיון במהלך הלימוד: 1. מיהו הנמען: האם משאות העמים מיועדים לעמים או לעם ישראל? 2. האם יש קשר ורצף בין הנבואות, או שכל אחת מהן עומדת לעצמה.

פרקנו פותח במשא בבל. זה מעורר תמיהה, משום שבתקופת ישעיהו בבל עוד איננה מעצמה, ולכן לא ברור מדוע היא פותחת את משאות העמים, ויותר מכך – מתוכן הנבואה נראה שמדובר בממלכה מרכזית שגרמה צרות רבות לעמים כולם. במקביל, במשאות העמים לא מצינו נבואה משמעותית שמוקדשת לאשור, שהיא המעצמה המרכזית בתקופת ישעיהו!

הרב יואל בן נון מסביר ש"משא בבל" שבפרקנו הוא בעצם משא אשור. בדבריו הוא מזכיר את דברי יחזקאל קויפמן שטען טענה דומה. לטענה זו מספר ביסוסים, ביניהם: 1. העובדה שפרק י"ד, שמהווה המשך למשא בבל, חותם באשור: "לשבור אשור בארצי" (יד, כה). 2. סרגון, מלך אשור שאליו מכוונת הנבואה – היה מלך אשור הכי פרו-בבלי בין מלכי אשור (זה התבטא למשל בכך שהרבה לעבוד לאלילים בבליים), וזה מסביר מדוע הנבואה המכוונת אליו נקראת "משא בבל".

אם כן, הפורענות הגדולה שמתוארת בפרק מוסבת על אשור, והיא משלימה את התמונה לפרקים ז-י: ראינו את הנבואה על עליית אשור ועל מפלתה, וכאן אנחנו רואים נבואה שממוקדת באשור עצמה, ומתארת את מפלתה. מוטיבים וביטויים רבים בפרק מתכתבים עם הפרקים הקודמים, ונזכיר חלק מהם, דרך שתי תמות שעולות בפרק:

1. מידה כנגד מידה: מפלת אשור תהיה מידה כנגד מידה על שרצתה לעולל לישראל: א. הקריאה לאלה שיביאו את הפורענות על אשור "הָנִיפוּ יָד" (יג, ב) מזכירה את אשור שהעיזו להניף ידם על ירושלים "יְנֹפֵף יָדוֹ הַר בַּת צִיּוֹן" (י, לב). ב. יום ה' וגאווה: ממלכת אשור, שהייתה מטה ביד ה' להביא על ישראל ויהודה את יום ה' ולהשפיל את גאוותם – התגאתה בעצמה במהלך מלחמתה בישראל ויהודה. כנגד זה, ה' מביא גם עליהם את יום ה' (יג, ו), ומשפיל גם את גאוותה של אשור (יג: ז', י"א). 

2. ההבדל בין פורענות לעמ"י לפורענות על האומות: השוואה מנגידה מראה הבדלים משמעותיים בין פורענות שבאה על עמ"י לפורענות שבאה על האומות. על בבל נאמר "וְהָיָה כִּצְבִי מֻדָּח וּכְצֹאן וְאֵין מְקַבֵּץ" (יג, יד) בשונה מיהודה שאת קיבוץ הגלויות שלה ראינו בפרק י"א. וכן "כְּמַהְפֵּכַת אֱלֹהִים אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה" (יג, יט) בשונה מיהודה שהייתה רק כמעט כסדום (א, ט) ולאחר פורענותה הודגשה הצלתה של השארית. (שימו לב לשימוש החוזר במילה "שאר" בפרקים י-יא).