חלוקת הארץ בגורל

לאחר קרבות רבים בין עם ישראל ליושבי כנען, מסכם המקרא:

וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת כׇּל הָאָרֶץ כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה וַיִּתְּנָהּ יְהוֹשֻׁעַ לְנַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל כְּמַחְלְקֹתָם לְשִׁבְטֵיהֶם וְהָאָרֶץ שָׁקְטָה מִמִּלְחָמָה. (יהושע י"א, כג)

עתה, בשוך הקרבות, מגיע השלב השני – הנחלת הארץ לשבטי ישראל. הקב"ה מצווה את יהושע:

וְעַתָּה חַלֵּק אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת בְּנַחֲלָה לְתִשְׁעַת הַשְּׁבָטִים וַחֲצִי הַשֵּׁבֶט הַמְנַשֶּׁה. (שם י"ג, ז)

כיצד נעשתה חלוקת הנחלות?

כבר בספר במדבר התורה מציינת שחלוקת הנחלות צריכה להיעשות על פי גורל, וכן שהחלוקה חייבת לקחת בחשבון את גודל השבט:

לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת. לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו יֻתַּן נַחֲלָתוֹ. אַךְ בְּגוֹרָל יֵחָלֵק אֶת הָאָרֶץ לִשְׁמוֹת מַטּוֹת אֲבֹתָם יִנְחָלוּ. עַל פִּי הַגּוֹרָל תֵּחָלֵק נַחֲלָתוֹ בֵּין רַב לִמְעָט. (במדבר כ"ו , נג–נו)

לפי חז"ל במסכת בבא בתרא, חלוקת הנחלות נעשתה גם על ידי אורים ותומים. בדומה לכך, רש"י מתאר כיצד רוח הקודש הייתה מדברת מתוך הפתקים:

והשבטים היו כתובים בי"ב פתקין, וי"ב גבולים בי"ב פתקין, ובללום בקלפי והנשיא מכניס ידו לתוכה ונוטל שני פתקין, עולה בידו פתק של שם שבטו, ופתק של גבול המפורש לו, והגורל עצמו היה צווח ואומר אני הגורל עליתי לגבול פלוני, לשבט פלוני, שנאמר: 'על פי הגורל'. (רש"י על במדבר כ"ו, נד)

על הגמרא שאומרת שחלוקת הנחלות נעשתה על פי אורים ותומים, שואלת הסוגיה: "הא כיצד?" הרשב"ם מסביר את שאלת הגמרא:

אם אורים ותומים למה גורל ואם גורל למה אורים? ושמא מכחישין זה את זה? (רשב"ם על בבא בתרא קכ"ב ע"א, ד"ה 'הא כיצד')

זאת אומרת, אם בני ישראל השתמשו גם באורים ותומים וגם בגורל כדי לחלק את הנחלות, יש חשש שתיווצר סתירה בין השיטות השונות ותיגרם בעיה. כמו כן, יש להסביר מדוע יש צורך בשתי שיטות.

הגמרא עונה על השאלה בעזרת תיאור מפורט של חלוקת הנחלות:

אלעזר מלובש אורים ותומים ויהושע וכל ישראל עומדים לפניו, וקלפי של שבטים וקלפי של תחומין מונחין לפניו, והיה מכוין ברוח הקדש ואומר: זבולן עולה – תחום עכו עולה עמו, טרף בקלפי של שבטים ועלה בידו זבולן, טרף בקלפי של תחומין ועלה בידו תחום עכו. וחוזר ומכוין ברוח הקדש ואומר: נפתלי עולה ותחום גינוסר עולה עמו, טרף בקלפי של שבטים ועלה בידו נפתלי, טרף בקלפי של תחומין ועלה בידו תחום גינוסר, וכן כל שבט ושבט. (בבא בתרא קכ"ב ע"א)

הרשב"ם מסביר שכוונת הגמרא לומר שבעזרת האישור הכפול לחלוקה "נתקררה דעתן של ישראל":

שרואין שהגורל היה עולה כמו שנתנבא תחילה ויודעים שחלוקה ישרה היא ולא היו מרננים בדבר השבטים המרובים. (רשב"ם שם, ד"ה 'והיה מכוין')

לכאורה, אפשר עדיין לשאול – מדוע דווקא גורל? מדוע לא מספיקה חלוקה על ידי רוח הקודש ואורים ותומים?

כדי לענות על השאלה הזאת נבדוק מקרים אחרים במקרא שבהם נעשה שימוש בגורל.

הגורל במקרא

אין זו הפעם הראשונה שיהושע משתמש בגורל. לאחר מפלת ישראל במלחמת העי הראשונה, יהושע השתמש בגורל כדי לוודא שעכן הוא האדם שמעל בחרם.

כבר חז"ל קישרו בין שני הגורלות. הם הסבירו שעכן פקפק בכוחו של הגורל לגלות את האמת, וסבר שבגורל יעלה בוודאי שם של מישהו אחר. יהושע שיכנע את עכן להתוודות, כדי שלא יוציאו לעז על הגורל השני, שיקבע את נחלות השבטים:

לך הפל גורלות. הלך והפיל גורלות, ונפל הגורל על עכן, אמר לו: יהושע, בגורל אתה בא עלי? אתה ואלעזר הכהן שני גדולי הדור אתם, אם אני מפיל עליכם גורל - על אחד מכם הוא נופל. אמר לו: בבקשה ממך, אל תוציא לעז על הגורלות, שעתידה ארץ ישראל שתתחלק בגורל שנאמר אך בגורל יחלק את הארץ. (סנהדרין דף מג.)

לכאורה הדמיון בין הגורלות אינו מובן, שכן הגורל אצל עכן נועד לחשוף אמת שהתרחשה בעבר, ואילו הגורל בחלוקת הארץ נועד לקבוע מציאות שעוד לא התרחשה!

נבחן מקרים נוספים במקרא שבהם יש שימוש בגורל, ונבחן את מטרתו ותפקידיו של הגורל:

• ייעודם של שני השעירים ביום כיפור נקבע על ידי גורל. לכאורה, הגורל כאן נועד לקבוע מציאות באופן שרירותי, ולא לברר מה היה בעבר.

• בשמואל א' מסופר על השבועה של שאול שלא לאכול דבש עד סוף המלחמה. שאול מגלה על ידי הטלת גורל שבנו יהונתן עבר על שבועתו ואכל מן הדבש. תפקיד הגורל בסיפור זה זהה לתפקידו בסיפור על עכן.

• הגורל שמופיע בספר יונה מגלה שהסערה הגדולה המאיימת על הספינה של יונה נגרמה בשל בריחתו של יונה. גם גורל זה דומה לגורל עכן.

• לעומת שני הסיפורים הקודמים, הגורל במגילת אסתר דומה יותר לחלוקת הארץ. עם זאת, לא מדובר בקביעה שרירותית וחסרת משמעות; הפור שהמן מטיל קובע את התאריך שבו היו אמורים להרוג את היהודים, והחג נקרא על שמו: 'פורים'.

מה ענין הגורל בסיפורי המקרא ובמיוחד בחלוקת הארץ?

פרופסור יונתן גרוסמן מסביר כך:

משמעות הפלת הגורל היא, ככל הנראה, הכנסת מֵמד מוחלט לחלוקת הארץ. לא שיקול דעת אנושי נתן לזה חבל ארץ זה, ולאחר מקום ירושה אחר, אלא ה' קבע זאת.^[1]

מסקנה זו עולה מהשוואה לשונית בין התיאורים השונים של הגורלות במקרא. בציווי על גורל השעירים נאמר שהדבר חייב להיעשות לפני ה':

וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָעֳמַד חַי לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עָלָיו. (ויקרא ט"ז, ז–י).

הביטוי "לפני ה'" מופיע גם בספר יהושע:

וּפֹה אַשְׁלִיךְ לָכֶם גּוֹרָל לִפְנֵי ה' בְּשִׁלֹה וַיֵּלְכוּ הָאֲנָשִׁים וַיַּעַבְרוּ בָאָרֶץ...  וַיַּשְׁלֵךְ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ גּוֹרָל בְּשִׁלֹה לִפְנֵי ה'. (יהושע י"ח, ח–ט)^[2]

במגילת אסתר, לעומת זאת, כתוב שהגורל היה "לפני המן" (אסתר ג', ז). כך מסכם פרופסור גרוסמן:

גורל זה מופל "לפני המן". נראה, כי אין מדובר רק במיקום גיאוגרפי של הפלת הפור, אלא בעמדה נפשית-עקרונית של מפיל הפור. כשם שהנחת היסוד בהפלת הגורל של המן היא הדטרמיניזם המוחלט והקבוע, שלא ניתן להתווכח עִמו, כך אמנם גורלות עם ישראל מבטאים עולם עליון מוחלט שנקבע לנצח נצחים. אלא, שפור אחד מופל "לפני המן" ואילו השני "לפני ה'" ... לעומתו, עומדים הכהן הגדול ויהושע ומפילים גורלות לפני ה', אשר הוא זה אשר יקבע את הקביעה המוחלטת והנצחית.

האם מותר להטיל גורלות?

האם מותר להשתמש בגורל כדי ליישב סכסוכים? כבר בחז"ל מצאנו שהכוהנים היו מטילים פייסות כדי לחלק ביניהם את העבודה בבית המקדש:

בראשונה כל מי שרוצה לתרום את המזבח תורם ובזמן שהן מרובין רצין ועולין בכבש וכל הקודם את חברו בארבע אמות זכה ואם היו שניהם שוין הממונה אומר להם הצביעו ומה הן מוציאין אחת או שתים ואין מוציאין אגודל במקדש.

מעשה שהיו שניהם שוין ורצין ועולין בכבש ודחף אחד מהן את חבירו ונפל ונשברה רגלו וכיון שראו בית דין שבאין לידי סכנה התקינו שלא יהו תורמין את המזבח אלא בפייס ארבע פייסות היו שם וזה הפייס הראשון.

(משנה יומא פרק ב משניות א-ב)

האם ההלכה מכירה בתוצאת הגורל? האם בכלל מותר להטיל גורל לפי התורה? האין בהטלת הגורל הפרה של הציווי "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱ-לֹהֶיךָ"[3]?

ואכן, בשולחן ערוך נפסק:

אין שואלים בחוזים בכוכבים ולא בגורלות. הגה: משום שנאמר: 'תמים תהיה עם ה' א-להיך', וכ"ש דאסור לשאול (בקוסמים ומנחשים ומכשפים. (שו"ע יו"ד קעט ,א)

הרב משה שטרנבוך עסק בשאלה זו, והביא פסיקה של החזון אי"ש שלפיה אם אדם נמצא בספק ואינו יודע מה לעשות, מותר לו להפיל גורלות ואין בזה איסור. כיצד פסיקה זו לא סותרת את השו"ע? מסביר הרב שטרנבוך:

...האיסור בגורל הוא כגון במטיל גורל על חולה פלוני אם יחיה או ימות, ועולה בגורל שימות ח"ו ומקבל הדברים, זהו איסור גמור, ובזה מיירי הש"ע, אבל כשמסתפק באיזו פעולה אם לעשותה או לא, וקשה לו להכריע בעצמו מה לעשות שהצדדים לחיוב ולשלילה שקולים אצלו, מותר להטיל גורל ולהתפלל לה' מנת חלקו וכוסו ותומיך גורלו שיורהו הדרך הנכונה, ומגביה פיתקא ונוהג כפי האמור בה, וסומך על ה' שהורהו הדרך הנכונה והבוטח בה' חסד יסובבנו, ובכה"ג אין בזה שום חשש כלל כי אינו קובע בעצם הגורל דבר, אלא רק בוחר דרך וע"י הגורל, ומקוה שה' יוליכו בדרך הנכון, משא"כ בחולה וכדו' שמטרת הגורל היא לדעת את עתיד החולה ולהאמין בזה – אסור דהוה כחוזה בכוכבים.^[4] (תשובות והנהגות כרך א סימן תתנו)

נחלקו הפוסקים בני זמננו האם מותר להשתתף בהגרלות כמו מפעל הפיס.^[5] הסוגייה המרכזית מופיעה במסכת סנהדרין כ"ד ע"ב, שם הגמרא פוסלת לעדות את המשחק בקוביה. הגמרא מסבירה שהפסול קשור לשאלה האם אסמכתא קניא או לא; אם אסמכתא לא קניא, יש איסור להשתתף בהגרלה, כי המשתתפים בהגרלה אינם מתכוונים בלב שלם להקנות לשני את כספו – כל אחד מהם בטוח ביכולתו לזכות, ולכן אף אחד מהם לא מקנה לחברו, והזוכה נעשה לגזלן. אך גם לפי הדעה שאין כאן בעיה של גזל, משחק בקוביה פסול לעדות מפני שהוא בטלן ואינו עוסק ביישובו של עולם.

השולחן ערוך פסק שהמשחק בקוביא עובר על איסור גזל מדרבנן. לעומתו, הרמ"א הבין שאסמכתא לא קניא ולכן מדובר בגזל (שו"ע חו"מ סימן שע א–ב, וברמ"א שם סעיף ג').

על פי זה פסק הרב עובדיה יוסף (יביע אומר חלק ז, חו"מ סימן ו) שאסור לספרדים לקנות כרטיסי פיס, ולדעתו גם האשכנזים צריכים לפסוק כך!

הרב אברהם שפירא חלק עליו (תחומין ה, 301-302)  וטען שהדבר מותר. בין כל טענותיו, ניתן למצוא גם את הטענה הבאה:

כלל גדול כי דבר שנהגו בו כלל ישראל אין להרהר אחריהם, שחס ושלום לומר שכלל ישראל יכשלו בעבירה. יש הרבה מקורות שגדולי ישראל הזכירו בספריהם את המנהג של קנית שטרי הגרלה, וגם דנו אם יש בזה משום חולשה בביטחון בה', ואלו היה ספק של גזל, היו חוששים להורות נגד המחבר אפילו לאשכנזים.

כמו כן, לדעתו אין כאן בעיה של אסמכתא וגזל:

בהגרלות כגון מפעל הפיס שהכסף משולם לסוכנות המפעל, הקונה יודע בבירור שכסף זה לא יוחזר אליו, אלא הסוכן יעבירו לסוכנות המקומית ויושם בבנק, ואח"כ יעבירו ללשכה הראשית, ואין לקונה כל צפייה שכסף זה יוחזר אליו, אלא המפעל ודאי זוכה בהם לחלוטין. וע"כ אין חשש שמא לא התכוון להקנות את הכסף לחלוטין.

האם הגורל מעיד על רצון ה'?

הגמרא בבבא בתרא אומרת שניתן להשתמש בגורל כדי ליישב מחלוקות בירושה בין אחים. דין זה נלמד מדין חלוקת הארץ. הראשונים נחלקו: האם במקרה כזה ההגרלה שנעשתה בהסכמת הצדדים מסוגלת גם להקנות לכל אחד את חלקו?^[6]

תניא, ר' יוסי אומר: האחין שחלקו, כיון שעלה גורל לאחד מהן – קנו כולם. מ"ט? אמר ר' אלעזר: כתחלת ארץ ישראל, מה תחלה בגורל, אף כאן בגורל. (בבא בתרא ק"ו ע"א)

הגמרא מקשה על השוואה זו. הרי חלוקת הארץ לא הייתה רק על פי גורל, אלא גם על פי אורים ותומים!

אי מה להלן בקלפי ואורים ותומים, אף כאן בקלפי ואורים ותומים!

ועונה הגמרא:

אמר רב אשי: בההוא הנאה דקא צייתי להדדי, גמרי ומקנו להדדי.

כלומר, גמירות הדעת שההגרלה מייצרת מקבילה לאורים ותומים, "דאינן חפצים עוד בשותפות הלכך אין רוצין שיהא עוד עיכוב בדבר וגמרו ומקנו הדדי" (רשב"ם שם).

האם ניתן ללמוד מסוגיה זו על הגרלות אחרות?

הרב יאיר בכרך התייחס באחד מתשובותיו לשאלה אודות הגרלה על כוס כסף שנעשתה בין חברים. התברר שההגרלה הייתה פסולה, והרב נשאל מה דין הגורל במקרים כאלה. הרב בכרך הוכיח מהסוגייה בבבא בתרא שאין לסמוך על גורל טעות. בדבריו הוא התייחס לגורלות שנעשו בתנ"ך:

כי ראינו מן התורה מן הנביאים ומן הכתובים שסמכו על הגורל באשר נעשה בלי מחשבות אדם ופעולת אנוש מצד התחכמות אך בגורל תחלק הארץ וכן סמכו על הגורל במיתת עכן ויונתן... ואפילו באומות העולם  היה מקובל זה כמו גבי יונה והמן הרשע... מפני שקרוב הדבר שאם הגורל כהוגן ידבק בו השגחה עליונה כמ"ש הבה תמים מה שאין כן אם הגורל מקולקל אין מבוא לומר שמי שזכה מאת ה' היתה זאת הן שהקלקול ע"י תחבולת אנוש או בשגגה עכ"פ הגורל מקולקל ומצי כל חד למימר אלו נעשה הגורל כהוגן היה קיימא לי שעתי ע"פ מזלי או ע"פ תפילתי שיתן לי הצלחה בכל עסקיי. (חוות יאיר ס"א)

לפי הרב בכרך, יש סיעתא דשמיא בהגרלה רק כאשר היא נעשית באקראי לגמרי ובלי תחבולות, וכך נעשו הגורלות שמופיעות בתנ"ך. יוצא, שלדעתו מותר לקיים הגרלות – אבל רק אם הן נעשות ביושרה, ללא שקר וללא תחבולות.

במקור אחר, הרב חיים דוד הלוי נשאל על הטלת גורלות שנעשית במסגרת מכירת מצוות. לדעת השואלים, גורל זה הוא "אמונה תפילה". הרב הלוי דוחה את טענת השואלים, ומסביר שהדבר מותר. בדבריו הוא מסתמך על הגורלות שנעשו במקרא:

הלא הגורל מפורש בתורה בנביאים ובכתובים ובדברי רבותינו, ונפוץ בעולם ובעם ישראל, ואיש לא טען מעולם שהוא אסור... להטיל גורל כמקובל בכל העולם וגם בישראל, לא זו בלבד שאין בו כל איסור אלא שאף גם זאת מצאנו שארץ - ישראל נתחלקה בגורל לבני ישראל, וכמו"כ יש בגמרא סוגיות העוסקות בחלוקת רכוש בין אחים ושותפים בגורל, והלכות רבות נאמרו בעניני גורל. (שו"ת מים חיים חלק א סימן יט)

אך בניגוד גמור לחוות יאיר, הרב הלוי טוען שהגורל אינו מוכיח את רצון ה' כלל וכלל. לאחר שהוא עובר על כל סיפורי הגורלות במקרא ומוכיח שברוב המקרים מדובר בגורל שנעשה ישירות על פי רצון ה' ואין ללמוד ממנו על הטלת גורלות בידי בני אדם, הוא מסכם:

נראה לענ"ד שאין הגורל בזמנינו אלא הסכמה בלבד, ואין ספק שכך גם היו כל אותם פייסות שהפילו במקדש כמבואר בפרק שני של מסכת יומא, והיו הסכמיים כדי להסדיר עבודת הקודש בין הכהנים לבל יבואו לידי ריב ומדון... וכן כל המבואר בחלוקת אחים ושותפים בגורל במסכת בבא בתרא (קו ב) הוא כמובן מכח הסכמה ואין בגורל זה שום השגחה אלקית.

האם מותר לסמוך על גורל בדיני נפשות?

באחד השיעורים הקודמים בסדרה^[7] עסקנו בשאלה כיצד דנו את עכן למיתה על פי הגורל. בספרות השו"ת עסקו בשאלה דומה, שמגיעה מכיוון שונה – האם מותר לסמוך על גורל בדיני נפשות? ישנם פוסקים שניסו להוכיח ממעשה יונה שבמקרים דומים מותר להטיל גורל!

בספר חסידים ניתן למצוא שני מקורות סותרים העונים על השאלה שלנו. במקור הראשון מבואר שאין לסמוך על גורלות בימינו:

בני אדם שהיו בספינה והיה רוח סערה בים, אינם רשאים להפיל גורלות שאם יפול על אחד מהם יטילוהו אל הים, כאשר עשו ליונה בן אמיתי, אין לעשות כן, דהשתא אסמכתא לא קניא אפי' לענין ממון, וכל שכן לענין נפשות שלא יסמכו על הגורל, ומה שכתוב אצל שאול 'הפילו (גורל) ביני ובין יונתן בני וילכד יונתן', שם היה ארון הברית ומה' כל משפטו, והם ידעו באיזה ענין להטיל הגורל, אבל עתה אין לסמוך על הגורל. (ספר חסידים סימן תש"א)

אך בסימן תרע"ט נוכל למצוא פסיקה מפליאה:

בני אדם שעוברים בספינה בלב ים ועמדה עליהם רוח סערה לשבר הספינה או להטביעה, ושאר הספינות עוברות בשלום, בידוע שיש בספינה מי שחייב ורשאים להפיל גורלות, ועל מי שיפול הגורל ג' פעמים זה אחר זה, רשאים להפילו לים, ומתפללים לה' שלא יפול על הזכאי אלא על החייב, שנא' 'ה' א-להי ישראל הבה תמים'. וכן נאמר 'ויפול הגורל על יונה' וכו'.

מקרה דומה שבו עולה הצעה דומה מביא הרב עובדיה יוסף בשם הרב משה בן אברהם, שפסק ע"פ סיפור גורל יונה וסיפור מסירת הגבעונים שבמקרה ש"בני אדם (עכו"ם) שאמרו להם תנו לנו אחד מכם ונהרגנו אם לאו הרי אנו הורגים את כלכם", מותר להשתמש בגורל כדי להחליט את מי למסור:

דמכל מקום מותר למסור להם אחד ע"פ גורל שיטילו ביניהם, כמעשה יונה הנביא. וכן מוכח מהמעשה של הגבעונים שאמרו 'יותן לנו שבעה אנשים מבניו והוקענום לה' בגבעת שאול', ונתנו להם ע"פ קליטת הארון אף על פי שלא יחדום. (יביע אומר ח"ו, חו"מ סימן ד, בשם ספר תפארת למשה על שו"ע יו"ד קנז)

הרב עובדיה דוחה את דבריו, בין היתר בגלל הטענה הבאה:

...איך יתכן לסמוך על הגורל בדיני נפשות, שהרי אפי' בממון אמרינן דהוי אסמכתא דלא קניא, כ"ש בענין נפשות. והראיות שהביא אינן ראיות כלל. שהגורל שהטילו המלחים ונפל הגורל על יונה, לפי פשוטי המקראות, זה היה רק בכדי שידעו בשלמי הרעה הזאת להם, ולאחר שנפל הגורל על יונה, והגיד להם כי מלפני ה' הוא בורח, חתרו להשיב אל היבשה ולא יכולו כי הים הולך וסוער עליהם, והיה ברור כי בשלו הסער הגדל הזה עליהם, וכמו שהודה יונה הנביא בעצמו, ואז נאלצו להשליכו לים, אבל לא שסמכו על הגורל בלבד.

אם כן, ראינו שפוסקים רבים התייחסו לסיפורי הגורל המקראיים השונים כדי להבין את דעת התורה וההלכה בנוגע לשימוש בהימורים והגרלות, והשתמשו בפרשנותם לסיפורי המקרא כדי להסיק מסקנות על ההלכה שבה יש לנהוג.

[1] פרופ' יונתן גרוסמן, "הפלת הפור".

https://www.etzion.org.il/he/tanakh/ketuvim/megillat-esther/casting-lot

[2] מעניין לציין שהביטוי "מלפני ה'" (יונה א', י) מופיע גם אצל יונה, ואולי גם שם יש קשר בין הטלת הגורל לביטוי.

[3] דברים י"ח, יג

[4] עיינו שם גם בכרך א סימן תנד שמביא עוד פוסקים שדנו בשאלה זו: האלף לך שלמה או"ח תס"ב חוו"י סי' ס" ותשובות גאוני קדמאי סי' ס'. עיינו גם במאמרו של פרופסור עלי מרצבך, "הטלת גורל להכרעות משפטיות והלכתיות", תחומין כ"ד 460-464.

[5] עיינו במאמרו של ש' ורהפטיג, "חוזה הגרלה והימור לפי ההלכה", 'סיני' ע"א, עמ' רכט-רמ, שמחלק בין סוגים שונים של הגרלות והימורים.

[6] העניין מצוי במחלוקת בין הרמב"ם והראב"ד , הלכות שכנים ב יא

[7] שיעור מספר 6:

https://etzion.org.il/he/tanakh/neviim/chet-achan-ve-onsho