יחזקאל פרק לו | ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו

הנבואה בפרק שלנו ממשיכה את הנבואה על אדום מהפרק הקודם, ולעומת הרי אדום שיהפכו לשממה, הקב"ה מכריז שהרי ישראל יפרחו ויצמחו. הגמ' דורשת את הנבואה כהבטחה ברורה: "ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו'" (סנהדרין צח.) זוהי הבטחה מאת ה': כשההרים יתחילו לפרוח, נדע שהגאולה מגיעה. בסגנון דומה הגמ' במגילה דורשת את הסמיכות של ברכת השנים לברכת מקבץ נדחי ישראל: " ומה ראו לומר קיבוץ גליות לאחר ברכת השנים - דכתיב ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא" (מגילה יז:)

לאורך ההיסטוריה אפשר למצוא תיעודים של השממה שאחזה בארץ. הרמב"ן דורש את הפסוק מפרשת הקללות "וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ" (ויקרא כו, לב) לא רק כקללה, אלא גם כברכה מסוימת – כשהאויבים שלנו יהיו על הארץ היא תהיה שוממה, ומביא גם עדות היסטורית: "כי לא תמצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה, כי מאז יצאנו ממנה לא קבלה אומה ולשון, וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם" (רמב"ן שם, פסוק ט"ז). שש מאות שנה אחרי הרמב"ן אפשר למצוא תיעוד בספרו של מארק טווין "מסע התענוגות בארץ הקודש". טווין, סופר אמריקאי, התלווה למסע צלייני לארץ הקודש, ותיאר את רשמיו הציניים והלעגניים מהארץ השוממה והחרבה. הספר כולו מומלץ, ואציג ציטוט קצר: "מכל הארצות הנודעות בנופן המכוער, חושבני שזו ראויה לכתר האליפות [...] ארץ ישראל יושבת עטוייה שק ואפר. רובצת עליה קללה שהובישה את שדותיה והצמיתה את אונה [...] הייתכן כי קיללת-שמים תנווה ארץ? ארץ ישראל אינה שייכת עוד לעולם החולין הזה. מקודשת היא לשירה ולמסורת - היא ארץ החלומות". (עמ' 162)

ארץ החלומות מתעוררת לקראת בניה. הדורות שלנו זכו, וחקלאות מפוארת, תעשיה מתפתחת, רחובות שוקקים בחיים ואנשים שחיים בשקיקה, כולם מעידים בגלוי על ההזדמנות לקץ. כמו שנראה בהמשך הלימוד בנביאים, ההזדמנות לא מספיקה לבדה, אבל זהו השלב הראשון והמעודד מאוד. השלב השני – תפקיד שלנו.

בחצי השני של הפרק מופיע חידוש גדול בסיבות לגאולת ישראל — לא תשובה ותיקון —אלא גאולה למען שמו של ה'. בגאולה כזו ה' גם מבטיח לשנות את בני ישראל מבחינה רוחנית, ולהעניק לנו "לב בשר" ונבחן את הדברים בעז"ה כשנגיע לתיאורי הגאולה בימי שיבת ציון.

מצורף מאמר מאת הרב בזק שמרחיב בנושא.

***

נ.ב. הפרק שלנו משמש גם כהפטרת פרשת פרה שקראנו השבת (שבת ויקהל תשפ"ה). הפרק מתאר תהליך טהרה שיקרה לפני חזרת עם ישראל לארצו כאשר בתפקיד הכהן המזה את המים המטהרים ה' הוא זה שיטהר את העם. יש ייחודיות בטהרת הפרה שמתאימה לחזון של יחזקאל: בשונה מטהרה במקווה שדורשת מהאדם להיכנס בעצמו למים, בטהרת מי הפרה האדם עצמו פאסיבי ויש מישהו אחר שמטהר אותו. כך ה' מתאר תהליך תקומה לעם שמיואש מהיכולת לשנות והיכולת לתקן את עצמו, ואומר — עליי. אני אטהר אתכם, אני אחליף לכם את לב האבן. לא משנה כמה גרועים אתם חושבים שאתם, עדיין יש עוד תקווה.