יחזקאל פרק לא | מצרים העץ הגבוה בעצי הגן

פרקנו ממשיך את התוכחה למצרים, בעיקר מן הזווית של חטא הגאווה ודרך משל ציורי מאוד לעץ גבוה ויפהפה שהיה בגן העדן. הפסוקים מתארים באריכות את גובהו והצלחתו של העץ, את ענפיו המסועפים והמרובים, ואת הבריות הרבות שחסו בצלו ונעזרו בשירותיו. לא זו אף זו, העץ היפה אף עורר קנאה אצל חבריו העצים: "וַיְקַנְאֻהוּ כָּל עֲצֵי עֵדֶן אֲשֶׁר בְּגַן הָאֱלֹהִים" (לא, ט).

לפרקנו יש שתי מקבילות בולטות. המקבילה הראשונה היא מספר יחזקאל – הנבואה הקודמת שראינו, על צור. הדמיון הבולט ביותר הוא בשימוש במושג "גן א-לוהים" לתאר את מצבו השאנן והבוטח הן של מלך צור והן של פרעה. המקבילה השנייה היא לנבואת ישעיהו על אשור (פרק י"ד שם) – שם ישעיהו מתייחס גם כן לגאוותו הגדולה של מלך אשור ולמעמדו הרם והנישא בין העמים. בתיאור המפלה של מלך אשור, ישעיהו מתאר שם את תדהמת ושמחת העמים הרבים שבשאול מנפילת הממלכה החזקה מכולם, אל השאול: "כֻּלָּם יַעֲנוּ וְיֹאמְרוּ אֵלֶיךָ גַּם אַתָּה חֻלֵּיתָ כָמוֹנוּ אֵלֵינוּ נִמְשָׁלְתָּ" (ישעיהו יד, י). וגם אצלנו בפרק, הגויים נדהמים ממפלת מצרים ומחכים לבואה אל השאול: "מִקּוֹל מַפַּלְתּוֹ הִרְעַשְׁתִּי גוֹיִם בְּהוֹרִדִי אֹתוֹ שְׁאוֹלָה אֶת יוֹרְדֵי בוֹר וַיִּנָּחֲמוּ בְּאֶרֶץ תַּחְתִּית כָּל  עֲצֵי עֵדֶן" (לא, טז).

למעשה, יחזקאל מקביל את מצרים לאשור במפורש, ומביא מאשור תקדים לנפילתה של מעצמה: "הִנֵּה אַשּׁוּר אֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יְפֵה עָנָף וְחֹרֶשׁ מֵצַל וּגְבַהּ קוֹמָה...". הנבואה מסכמת ואומרת שיש כאן מסר ברור לכל העצים; עץ שיגביה את ראשו יותר מדי – סופו להיכרת: "לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִגְבְּהוּ בְקוֹמָתָם כָּל עֲצֵי מַיִם וְלֹא יִתְּנוּ אֶת צַמַּרְתָּם אֶל בֵּין עֲבֹתִים וְלֹא  יַעַמְדוּ אֵלֵיהֶם בְּגָבְהָם כָּל שֹׁתֵי מָיִם כִּי כֻלָּם נִתְּנוּ לַמָּוֶת אֶל אֶרֶץ תַּחְתִּית בְּתוֹךְ בְּנֵי אָדָם אֶל  יוֹרְדֵי בוֹר" (לא, יד).

מה טיבה של שרשרת המעצמות שקמות, גבהות ונופלות? האם עצם היותו של העץ גבוה ומרשים – הוא פסול? האם יש בעיה מובנית בכל הקונספט של מעצמה? הרב יהודה ברנדס מחדד מתוך פרקנו שאכן, עם ישראל מעולם לא שאף להפוך לאימפריה. השאיפה המדינית של עם ישראל היא להיות מדינה יציבה ולא מעצמה, אבל מדינה שתהווה מגדלור ומעצמה רוחנית. עץ נמוך ובינוני, אבל כזה שיביא את שם ה' לעולם.