יחזקאל פרק יח | תורת הגמול בספר יחזקאל

פרק י"ח הוא מהפרקים החשובים העוסקים בתורת הגמול בספר יחזקאל, והוא עושה זאת באריכות ובהרחבה. הפרק בנוי מתבנית של רשימת מעשים שמבטאים התנהגות של אדם צדיק או אדם רשע: מעשי הצדיק כוללים הימנעות מעבודה זרה ואיסורי עריות, הימנעות מגזל, נתינת צדקה לנזקקים ועוד – והפכם באדם הרשע.

התבנית של רשימת הזכויות או החטאים חוזרת בפרק שלוש פעמים, ומודגמת על שלושה אנשים, שכל אחד מהם הוא בנו של הקודם. בתחילה מוצג אדם צדיק, לאחריו בנו הרשע (שהוא רשע בן צדיק), ולאחריו בנו הצדיק (שהוא צדיק בן רשע). האריכות הגדולה באה להדגיש מסר פשוט מאוד, כנגד תפיסת העם. תפיסת הגמול של העם מוצגת בתחילת הפרק: "אָבוֹת יֹאכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי הַבָּנִים תִּקְהֶינָה" (יח, ב). כנגד תפיסה זו, מדגיש יחזקאל שהגמול הוא אישי ואיננו תלוי במעשה אבות; הרשע ימות בעוונו: "אָבִיו כִּי עָשַׁק עֹשֶׁק גָּזַל גֵּזֶל... וְהִנֵּה מֵת בַּעֲוֹנוֹ" ואילו בנו הצדיק יחיה בצדקתו: "בְּחֻקּוֹתַי הָלָךְ הוּא לֹא יָמוּת בַּעֲוֹן אָבִיו חָיֹה יִחְיֶה".

הפרק משקף לנו חלון הצצה לתגובת העם – ומשתקף לנו מבעד לפסוקים שהתפיסה שמציג יחזקאל איננה מובנת לעם: "וַאֲמַרְתֶּם מַדֻּעַ לֹא נָשָׂא הַבֵּן בַּעֲוֹן הָאָב" - ההיגיון של העם אומר שדינו של הבן יהיה תלוי במעשה אביו! ועל כך מדגיש הנביא את פרטיות הגמול: "הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת בֵּן לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֹן הָאָב וְאָב לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֹן הַבֵּן".

בהמשך הפרק, מובאים עוד שני מקרים של אנשים עליהם מדגים יחזקאל רעיונות בתורת הגמול: רשע ששב מרשעתו, וצדיק ששב מצדקתו. עליהם מדגיש יחזקאל, שלא רק שהגמול הוא אישי – אלא אף אצל אותו אדם עצמו, הגמול איננו תלוי במעשי העבר: רשע ששב מרשעתו – ישפט אך ורק על פי מעשיו הטובים ("כָּל פְּשָׁעָיו אֲשֶׁר עָשָׂה לֹא יִזָּכְרוּ לוֹ") ואילו הצדיק ששב מצדקתו ישפט אך ורק על פי מעשיו הרעים ("כָּל צִדְקֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה לֹא תִזָּכַרְנָה"). ואם כן, הגמול הוא גם אישי וגם מוגדר על פי ההווה בלבד, על פי המצב הנוכחי של האדם. גם כאן, העם מתקשה לקבל את דברי הנביא: "וַאֲמַרְתֶּם לֹא יִתָּכֵן דֶּרֶךְ אֲ-דֹנָי" ותגובת ה': "שִׁמְעוּ נָא בֵּית יִשְׂרָאֵל הֲדַרְכִּי לֹא יִתָּכֵן הֲלֹא דַרְכֵיכֶם לֹא יִתָּכֵנוּ" - כשהמסר הוא ברור, קריאה לחזרה בתשובה, על אף מעשי האבות או חטאי העבר של כל אחד: "לָכֵן אִישׁ כִּדְרָכָיו אֶשְׁפֹּט אֶתְכֶם... הַשְׁלִיכוּ מֵעֲלֵיכֶם אֶת כָּל פִּשְׁעֵיכֶם אֲשֶׁר פְּשַׁעְתֶּם בָּם וַעֲשׂוּ לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה וְלָמָּה תָמֻתוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל: כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת נְאֻם אֲדֹנָי ה' וְהָשִׁיבוּ וִחְיוּ".

הרחבות נוספות בפרק:

1. מאפייני הרשע והצדיק: מוזמנים לשמוע את שיעורו של הרב יובל שרלו שמנתח את מאפייני הצדיק והרשע המוזכרים בפרק: אילו מעשים הנביא בוחר לציין כאשר הוא מתאר אדם צדיק ואדם רשע? אילו ערכים דתיים מוצבים כאן במרכז, ומה ההשלכות של זה? ובקישור כאן, יותר באריכות, הרב שרלו עוסק באותה שאלה, מתחיל מהפרק שלנו אבל מתרחב למקומות נוספים במקרא.

2. אינטרפרטציה היסטורית של הפרק: בקטע הקצר המצורף הרב יעקב מדן, כדרכו, מסביר שהפרק שלנו לא מתאר רק מודלים מופשטים של רשע בן צדיק או צדיק בן רשע, אלא מתייחס לדמויות היסטוריות ממשיות – למלכי יהודה האחרונים.

בפסוק החותם את פרק י"ח נמצא ביטוי שמוכר לנו היטב מתפילת יום הכיפורים: "כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת נְאֻם אֲ-דֹנָי ה'" - ומה סמלי שאנחנו לומדים את הפרק הזה בחג הפורים, שהרי יום הכיפורים הוא כ-פורים. פורים שמח!!