שופטים ז-ח | סיפור גדעון

סיפורו של גדעון הוא מהמשמעותיים והמפורטים שבספר שופטים, ויש בו כמה נקודות חשובות ויסודיות להבנת הספר. נציין בקצרצרה כמה מהחוטים המקשרים החשובים של הסיפור, וכמובן שאלה ראשי פרקים שניתן להרחיב בהם הרבה יותר:

א

תפקידו של הקב"ה אל מול תפקידו של השופט והעם: בתחילת הסיפור, גדעון שואל את המלאך המתגלה אליו "איה נפלאות ה'" ותשובתו אל גדעון: לך בכוחך זה והושעת את ישראל! כלומר העברת תפקיד המושיע מהקב"ה לעמ"י הנדרש לצאת ולהילחם בכוחות עצמו. המתח הזה ממשיך ללוות את כל הסיפור: בפרק הקודם גדעון כבר עמד לצאת למלחמה, "ויעלו לקראתם" (ו, לה), אבל ברגע האחרון ביקש אות מה' כדי לקבל ביטחון בכך שהוא יושיע את עמו, דהיינו – אין לו די ביטחון בכוחותיו להוביל את המלחמה. בפרקנו הקב"ה מורה לגדעון לצמצם את צבאו כדי שיהיה ברור שהניצחון מגיע מאת ה' (ואולי זו תגובה לבקשת האות על ידי גדעון – הקב"ה נעתר לבקשת האות, אבל יש לכך השלכה – זה אומר שהמלחמה היא ניסית יותר, וממילא צריך לצמצם את הצבא). צמצום הצבא נערך בשני שלבים: בשלב הראשון ההיגיון הוא צבאי, ובשלב השני ההיגיון הוא כנראה דתי (עי' רש"י). גם בהמשך המלחמה, הקב"ה מציג לגדעון שתי אפשרויות – לרדת אל המחנה בכוחות עצמו, או לקבל אות נוסף מה' כשלב מקדים לכך שהוא ינצח במלחמה. אפילו בתיאור הקרב עצמו יש שני פסוקים מקבילים שהאחד מתאר שצבא גדעון הוא הנלחם (ז, כ) והשני מתאר שהקב"ה הוא הנלחם (ז, כב).

ב

ההנהגה: מעמד השופט והיחס העקרוני אל המלוכה: גדעון מקבל מהקב"ה משימה לצאת למלחמה ולהושיע את ישראל, ועם התקדמות הסיפור גדעון מקבל את המשימה שהוטלה עליו, ולא שוכח להדגיש מספר פעמים שהמלחמה והכוח הם מאת ה', כך למשל: "קוּמוּ כִּי נָתַן ה' בְּיֶדְכֶם אֶת מַחֲנֵה מִדְיָן" (ז, טו), "וַאֲמַרְתֶּם לַה' וּלְגִדְעוֹן" (ז, יח). לאחר הניצחון במלחמה, העם מרוצה מהמנהיג החדש ומבקש ממנו לשדרג את מעמדו משופט למעין מלך: "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל גִּדְעוֹן מְשָׁל בָּנוּ גַּם אַתָּה גַּם בִּנְךָ גַּם בֶּן בְּנֶךָ כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ מִיַּד מִדְיָן" (ח, כב). גדעון מתנגד להצעה זו בטענה שאין למנות מלך בשר ודם – שהרי ה' הוא המלך: ה' ימשול בכם! פסוק זה משמעותי מאוד ביחס לסוגיית המלוכה במקרא שהיא סוגיה רחבה שעולה במקומות נוספים (דברים יז, שמ"א ח, ישעיהו ב, דה"א כט ועוד ועוד) – עולה כאן תמונה שאין מקום למלכות בשר ודם, משום שה' הוא המלך. מצד שני, פסוקי מפתח בספר שופטים תולים את הבעיות של ספר שופטים בכך שאין מלך, למשל "בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה" (יז, ו). בהקשר שלנו, בהמשך הדברים הולכים לכיוון הפוך לחלוטין: גדעון מקים אפוד וגורם לכל ישראל לזנות אחריו "וַיִּזְנוּ כָל יִשְׂרָאֵל אַחֲרָיו שָׁם וַיְהִי לְגִדְעוֹן וּלְבֵיתוֹ לְמוֹקֵשׁ" (ח, כז), ולבנו הוא קורא אבימלך (שימשיך ללוות אותנו בפרקים הבאים).

ג

מצבו של עם ישראל והיחס בין השבטים: שאלת מפתח בספר שופטים היא האם עמ"י רואה את עצמו כעם אחד, או שכל שבט דואג לענייניו שלו בלבד. גדעון כשופט חווה הצלחות גדולות בתחום זה: כאשר הוא מזעיק אנשים למלחמה, הוא סוחף אחריו את שבטי נפתלי, אשר ומנשה ועוד תחת הביטוי איש ישראל שמסמל את העובדה שהשבטים רואים את עצמם בצורה משמעותית כחלק מעם ישראל. גדעון אף מתמודד בהצלחה עם תגובתם הקשה של שבט אפרים על כך שלא קראו להם בשלב הראשון של המלחמה וגורם להם לתחושה טובה על חלקם במלחמה. קו חיובי זה מתחיל להיסדק במאבק שנוצר מול אנשי סוכות ופנואל – מאבק אותו גדעון לא מצליח לפתור, והוא אף חוזר לנקום בהם לאחר הניצחון בקרב. וייתכן שבשלב זה מתחילה הידרדרות גם בציר הקודם שהזכרנו – גדעון שם את עצמו במוקד במהלך הנקמה: "אֲשֶׁר חֵרַפְתֶּם אוֹתִי לֵאמֹר" (שופטים ח, טו).

למעוניינים להרחיב עוד בעניין סיפורו של גדעון, מצורף שיעור של הרב בזק מימי העיון בתנ"ך, ומאמר מקיף של ד"ר נריה קליין מכתב העת מגדים.

***

שאלה למחשבה: אפשר לחשוב על שלושת הנושאים שהעלנו היום גם בהקשר של המלחמה שלנו: תפקידו של הקב"ה אל מול תפקידו של האדם; מקומה ומעמדה של ההנהגה, והיחס בין החלקים השונים בעם ישראל ביחס למלחמה. מה ניתן ללמוד מסיפורו של גדעון אלינו?

אציע דוגמה קטנה: הדיון עם אנשי אפרים הוא חלון הצצה לרגשותיהם של הלוחמים ולשיח רפקלטיבי עליהם: אנשי אפרים מתוסכלים ופגועים מכך שלא קראו להם מראש להצטרף למלחמה. גדעון משכנע אותם להסתכל מזווית אחרת - ולראות שהם בעצם קצרו הישג שהוא דובדבן שבקצפת - בהביאם את ראשיהם של זאב ועורב. גם היום ביחידות לוחמות שאלה כזו הרבה פעמים עולה: האם קוראים לנו למשימות ה"נחשבות" ועד כמה אנחנו משמעותיים ורלוונטיים בלחימה?

ומכאן אפשר לדון: עד כמה חשוב שכל לוחם ירגיש שהוא "בלב העניינים"? כיצד מפקד טוב דואג שכולם ירגישו חלק? ומכיוון אחר - כיצד האנשים בעורף מרגישים גם הם שותפים למאמץ המלחמתי?