שופטים יט | פילגש בגבעה והטקסט כמערכת של פערים

סיפור פילגש בגבעה הוא אחד הסיפורים המזעזעים שבמקרא. אחד המאפיינים הייחודיים שלו הוא העובדה שההתנהגות הקלוקלת בוקעת באופן בוטה מכל צדדי הסיפור. נציין שתי נקודות בולטות: 1. שימו לב לכינויי היחס בין האיש הלוי לפילגשו לאורך הפרק כדי להבין מה יחסו אליה (למשל: שימו לב לסדר הפסוק – "וְעִמּוֹ צֶמֶד חֲמוֹרִים חֲבוּשִׁים וּפִילַגְשׁוֹ עִמּוֹ"; יט, י). 2. שימו לב להקבלות הרבות בין התנהגות אנשי הגבעה לבין פרשיית סדום ועמורה.

שאלה מרתקת שעולה בפרק היא מתי הפילגש מתה. נשים לב שלאחר ההתעללות האישה חוזרת לבית בכוחות עצמה, ונופלת באפיסת כוחות על פתח הבית. לא נאמר שהיא מתה! "וַתָּבֹא הָאִשָּׁה לִפְנוֹת הַבֹּקֶר וַתִּפֹּל פֶּתַח בֵּית הָאִישׁ אֲשֶׁר אֲדוֹנֶיהָ שָּׁם עַד הָאוֹר". בבוקר האיש בא לצאת "וַיָּקָם אֲדֹנֶיהָ בַּבֹּקֶר וַיִּפְתַּח דַּלְתוֹת הַבַּיִת וַיֵּצֵא לָלֶכֶת לְדַרְכּוֹ וְהִנֵּה הָאִשָּׁה פִילַגְשׁוֹ נֹפֶלֶת פֶּתַח הַבַּיִת וְיָדֶיהָ עַל הַסַּף" – האיש רואה את האישה נופלת, אבל לא נאמר שהוא רואה שהיא מתה. בפסוק הבא הוא פונה אליה, היא לא עונה לו ופעולתו הבאה היא "להעמיס" את פילגשו על החמור. האם היא מתה? או שהיא עוד הייתה בין חיים למוות ומתה בהמשך הדרך בעקבות אדישות האיש כלפיה? קשה לקבל תשובה לשאלה זו מן הפסוקים. הרגע הראשון שבו אנו יודעים בוודאות שהאישה כבר איננה בין החיים, הוא כאשר האיש מבתר אותה.

כאן אנחנו מגיעים אל אחד הכלים החזקים בלימוד ספרותי של המקרא. במקומות בהם הפסוקים מותירים אותנו בעמימות ובערפול, ניתן לנסות לברר מה הייתה המציאות. אבל ניתן גם לקחת את הפער במסירת פרטי המידע שבסיפור, ולומר ששם בדיוק טמון המסר של הנביא. כך בעצם ניתן להתייחס לטקסט הנבואי כמערכת של פערים. עיצוב הסיפור מותיר בתוכו פערים מכוונים, שהם עצמם חלק ממגמת הסיפור. בהקשר של סיפור פילגש בגבעה, ייתכן שהפער בשאלה מתי מתה הפילגש משקף את העובדה שגם במציאות, לא בדיוק ברור מי הרג אותה בפועל, או במילים אחרות: כולם היו אשמים. אם הפסוקים היו אומרים שהאישה מתה לאחר ההתעללות של אנשי הגבעה, היינו מסירים אחריות מהאיש. ואם הפסוקים היו אומרים שהאיש זה שהרג את אשתו בסופו של דבר, היינו מסירים אחריות מאנשי הגבעה.

רעיון הטקסט כמערכת מכוונת של פערים ניתן ליישום במקומות רבים נוספים במקרא. רבים התחבטו בשאלה האם קורח מת באש שיצאה מלפני ה' יחד עם מקטירי הקטורת, או באדמה שפצתה את פיה כדי לבלוע את דתן ואבירם. אם נבין שיש כאן מערכת מכוונת של פערים, אולי התורה בכוונה משאירה בערפול את אופן מיתתו של קורח: קורח היה חלק משתי הכתות הללו, ולכן היה ראוי שימות הן באדמה שפצתה את פיה והן באש שיצאה מלפני ה'.

מצורפת הקלטה משיעורו של ד"ר יושי פרג'ון שמרחיב ברעיון הטקסט כמערכת של פערים, ומדגים אותו על סיפורי קורח ופילגש בגבעה. לענ"ד, מדובר בשיעור מאלף והוא מומלץ בשמיעה באופן מיוחד.