שופטים טו-טז | המשך סיפורי שמשון

הפרקים של היום ממשיכים את סיפורי שמשון. דמותו של שמשון והסיפורים סביבו חריגים ומפתיעים מאוד ביחס לתבניות המוכרות לנו בספר שופטים. ואולי זו מגמה שמתחזקת עם התקדמות הספר – ככל שהספר מתקדם, הסיפורים שבו נעשים יותר ויותר מפוקפקים, עד שנגיע לצערנו לפרשת פילגש בגבעה.

סיפורי שמשון מותירים אותנו כקוראים מאוד מבולבלים, בשני מישורים. המישור הראשון הוא מישור היחס בין שמשון לקב"ה. מצד אחד, מספר פעמים נאמר שצלחה עליו רוח ה' ונראה שה' נמצא עמו. מצד שני, האופן שבו שמשון מושיע את ישראל נעשה בצורה מפוקפקת מאוד – סיפורי שמשון מציגים תיאור שמעורר בנו אי-נוחות: בסיפוריו של שמשון נראה שהוא הולך אחר תאוותיו לנשים ולכבוד. מישור נוסף שיש בו פער משמעותי בדמותו של שמשון כשופט הוא היחס בין שמשון לבין עם ישראל. אצל שאר השופטים, ברור שהשופט הוא נציגו ומנהיגו של העם בפעולותיו. ואילו בסיפורי שמשון נראה ששמשון פועל על דעת עצמו; הסיפורים סובבים סביב הרפתקאותיו האישיות, ו"על-הדרך" נוצרת גם נקמה אגרסיבית בפלישתים. בפער הזה אנחנו נתקלים באופן בולט כאשר אנשי יהודה יורדים לאסור את שמשון ולהסגירו בידי פלישתים (טו, יא-יג) – פתאום מתגלה שהעם בכלל מתנגד למעשיו של שמשון. גם חז"ל התלבטו כיצד להתייחס לדמותו של שמשון (עיינו בבלי סוטה ט ע"ב – י ע"א).

פסוק מפתח בהבנת סיפורי שמשון נמצא עוד בפרק י"ד "וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא כִּי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ מִפְּלִשְׁתִּים וּבָעֵת הַהִיא פְּלִשְׁתִּים מֹשְׁלִים בְּיִשְׂרָאֵל" (פס' ד) – מי מבקש תואנה – שמשון או ה'? האם שמשון פועל לשם שמים, או ששמשון פועל מתוך תאוותיו האישיות והקב"ה מכוון את הדברים לישועת עמו?

ואולי יש לחלק בין שני חלקים בסיפורי שמשון: בסיפור האשה התמנית על גלגוליו עד סוף פרק ט"ו, אפשר לומר ששמשון פעל מתוך מניעים חיוביים (אמנם בדרך מפוקפקת) ואף הצליח לבסס את מעמדו כשופט שהעם כן מקבל; פרק ט"ו נחתם במילים "וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל בִּימֵי פְלִשְׁתִּים עֶשְׂרִים שָׁנָה" (טו, כ). אבל בסיפור דלילה, הפסוקים מציינים שמעשיו של שמשון נבעו מתאווה אישית – "וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיֶּאֱהַב אִשָּׁה בְּנַחַל שֹׂרֵק וּשְׁמָהּ דְּלִילָה" (טז, ד); ואכן סיפור זה נגמר במפלתו של שמשון: אהבתו לדלילה גוברת על שיקול דעתו ועל מעמדו כשופט. חז"ל עמדו על כך, באמרם "שמשון הלך אחר עיניו, לפיכך נקרו פלשתים את עיניו" (משנה סוטה א, ח). מפלתו של שמשון מובילה לחילול ה' גדול, והפסוקים מתארים באריכות את שבחיהם של הפלישתים לאלוהיהם על ניצחונם את שמשון. אולי זו הסיבה שהקב"ה נעתר לתפילתו האחרונה של שמשון; אם כי המניע ששמשון מציין בתפילתו הוא "אנקמה... משתי עיני מפלישתים" (טז, כח) – שמשון, גם ברגעיו האחרונים, מעוניין בנקמתו האישית בפלישתים.

ואולי הדברים קשורים לנקודה שספי ציין אתמול: אשת מנוח סיפרה לו על ייעודו של שמשון כנזיר, אבל לא על ייעודו כמושיע ישראל. ייתכן וזו הסיבה שלאורך הפרקים שמשון מתפתח כגיבור גדול לפני ה' (בהיותו נזיר), אבל לא כשופט העובד בשיתוף פעולה עם ישראל למען ישועתם.

לעוד על שמשון - מושיע בעל כורחו, ניתן לצפות בשיעורו של פרופ' אוריאל סימון במסגרת ימי העיון לתנ"ך תש"ע.

לעיון ספרותי ורעיוני בסיפורי שמשון, עיינו במאמרו של ד"ר חגי משגב כאן.