שופטים י | ותקצר נפשו בעמל ישראל

בפרק שלנו משהו נסדק – עם ישראל זועק, וה' לא רוצה להקשיב. לאחר שהקב"ה מוכר את בני ישראל ביד עמון ופלשתים – האויב מצפון מזרח והאויב מדרום מערב – עם ישראל זועק ומתוודה, ובמקום להציג את השופט הבא התנ"ך מביא את תשובתו הקשה של ה': "וַיֹּאמֶר ה' אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֲלֹא מִמִּצְרַיִם וּמִן הָאֱמֹרִי וּמִן בְּנֵי עַמּוֹן וּמִן  פְּלִשְׁתִּים: וְצִידוֹנִים וַעֲמָלֵק וּמָעוֹן לָחֲצוּ אֶתְכֶם וַתִּצְעֲקוּ אֵלַי וָאוֹשִׁיעָה אֶתְכֶם מִיָּדָם: וְאַתֶּם עֲזַבְתֶּם אוֹתִי וַתַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים לָכֵן לֹא אוֹסִיף לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם: לְכוּ וְזַעֲקוּ אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם בָּם הֵמָּה יוֹשִׁיעוּ לָכֶם בְּעֵת צָרַתְכֶם".

האשראי של בני ישראל נגמר. ה' הושיע אותנו יותר מדי פעמים בלי שנחזור אליו, ולכן ה' מודיע שהוא לא ישוב ויושיע אותנו. 

בתגובה להחלטה המייאשת שמוסר הנביא, עם ישראל מתחיל במהלך של תשובה ומצרף לוידוי גם עזיבת החטא: "וַיֹּאמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה' חָטָאנוּ עֲשֵׂה אַתָּה לָנוּ כְּכָל הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ אַךְ הַצִּילֵנוּ נָא הַיּוֹם הַזֶּה: וַיָּסִירוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר מִקִּרְבָּם וַיַּעַבְדוּ אֶת ה'" והנביא מתאר את תגובת ה' במשפט עמום: "וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ בַּעֲמַל יִשְׂרָאֵל".

יש שני כיוונים להבין את משמעות המילה "עמל", וכל אחת תוביל לביאור אחר של הפרשיה: הפרשנים מפרשים 'עמל' במשמעות של טרחה וסבל, וממילא את הביטוי כולו כקביעה שה' לא היה מסוגל לשאת את הסבל של ישראל, ובצירוף לעובדה שחזרו בתשובה התחרט והחליט לסלוח ולהושיע אותם. מתוך קביעה כזו נפגוש בדמותו של יפתח השופט שיושיע את ישראל מבני עמון בפרק הבא. 

האפשרות השניה היא הדרך הנפוצה יותר להבין את המילה 'עמל' בתנ"ך – שקר או מעשים רעים (פעמים רבות בא בתקבולת עם המילה 'אוון': למשל "לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל", "רהבם עמל ואוון"). לפי זה, קצרה נפשו של ה' מלראות במעשי התשובה של ישראל, שעושים עצמם כאילו חוזרים בתשובה ובאמת יחזרו לחטוא בקרוב. 

לפי קריאה זו הפרק שלנו הוא נקודת תפנית בקורות ימי ישראל, וה' לא שולח מושיע שיפתור את הבעיה: יפתח יצליח להכניע את העמונים במזרח, אך הם ישובו ויופיעו בימי שאול. ואת הפלשתים בדרום שמשון לא יצליח להכניע אלא רק "יחל להושיע את ישראל" ונפגוש אותם עוד רבות במהלך ספר שמואל במלחמות נגד עלי, שמואל, שאול ודוד.