שמואל ב | פרק כד | המגפה ובחירת גורן ארוונה

הפרק שלנו הוא סיפור העומד לעצמו. הסיפור מתחיל בחרון אף ה' על ישראל, שגורם לדוד לחטוא במניין העם. דוד חוטא בחטא זה למרות מחאותיו של יואב שר הצבא, שהולך בעל כרחו למנות את אנשי המלחמה. לאחר שדוד מכיר בחטאו, הוא מקבל מהנביא אפשרות בחירה בין שלוש אפשרויות לעונש. דוד בוחר במגפה, "נפלה נא ביד ה'". הסיפור מסתיים בעצירת המגפה בגורן ארוונה היבוסי לאחר שדוד מקריב שם עולות ושלמים. בסיפור המקביל בדברי הימים, מצויין שסיפור זה מוביל לבחירה בירושלים:

"וַיִּבֶן שָׁם דָּוִיד מִזְבֵּחַ לַה' וַיַּעַל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים וַיִּקְרָא אֶל ה' וַיַּעֲנֵהוּ בָאֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם עַל מִזְבַּח הָעֹלָה: וַיֹּאמֶר ה' לַמַּלְאָךְ וַיָּשֶׁב חַרְבּוֹ אֶל נְדָנָהּ: בָּעֵת הַהִיא בִּרְאוֹת דָּוִיד כִּי עָנָהוּ ה' בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי וַיִּזְבַּח שָׁם... וַיֹּאמֶר דָּוִיד זֶה הוּא בֵּית ה' הָאֱלֹהִים וְזֶה מִּזְבֵּחַ לְעֹלָה לְיִשְׂרָאֵל: (דה"א כא, כו - כב, א).

הסיפור שלפנינו מעלה תהיות רבות: על מה חרה אף ה' בישראל בתחילת הסיפור ומדוע חרון אף זה גורם לה' להסית את דוד לחטוא במניין העם (אם אכן כך יש להבין את הפסוק)? מדוע דוד מתעקש למנות את העם למרות מחאותיו של יואב? מה פשר המודל החריג שבו הנביא מציע לדוד לבחור בין שלוש אפשרויות ענישה שונות, ומה הקשר בין סיום המגפה לבין החטא שבתחילת הסיפור?

מצורפים שיעוריהם של הרב יעקב מדן ושל הרב אמנון בזק, בהם הם מסבירים, כל אחד לפי דרכו, את החטא הבסיסי של דוד בסיפור מניין העם והמגפה. נזכיר נקודה מדבריו של כל אחד.

הרב מדן מזכיר את דברי חז"ל שאף ה' חרה בישראל על כך שלא דרשו את בניין המקדש. מה הקשר בין זה לבין מניין העם למלחמה? הרב מדן מציע שהחטא הוא לא רק באופן המניין (שנעשה ללא מחצית השקל), אלא בעצם הבחירה לספור את צבא המלחמה, כלומר הרצון להמשיך ביציאה למלחמות רחוקות. איסוף צבא בסדרי גודל כל כך משמעותיים מהווה התכוננות לקראת כיבושים של חלקים רחבים יותר של הארץ. אבל לא זו העת לכך! לפני שדוד מרחיב את ממלכתו למחוזות נידחים, עליו לכונן את מרכז הכובד של הממלכה, בירושלים. בכך, סוף הסיפור מהווה תיקון לחטא המקורי – בכך שגורן ארוונה היבוסי בהר המוריה נבחר כמקום השראת השכינה.

הרב בזק ממקד את חטאו של דוד באופן המניין של דוד את העם, ללא שימוש במחצית השקל, כפי שהדריכה התורה: "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם" (שמות ל, יב) – בסיפור שלנו המנויים לא נותנים כופר נפשם, וממילא פוגע בהם נגף. מה משמעות הדברים? מלך מונה את חייליו כדי להכיר את כוחו ועוצמתו הצבאיים. הוא רואה את החיילים כסד"כ, המבטאים את כוחו של דוד כמלך. התורה דורשת למנות את העם על ידי שימוש במחצית השקל, שמזכיר את העובדה שהעם שייך לה' ולא למלך. הצעת גד לדוד לבחור מה העונש שיבוא עליו, מהווה מבחן: האם דוד יבחר בעונש שיפגע רק בו בעצמו או בעונש שיפגע בכל העם? התיקון נעשה כשדוד אומר לה': "וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָנֹכִי חָטָאתִי וְאָנֹכִי הֶעֱוֵיתִי וְאֵלֶּה הַצֹּאן מֶה עָשׂוּ תְּהִי נָא יָדְךָ בִּי וּבְבֵית אָבִי" – כאן דוד מבטא את ההבנה שתפקידו לשרת את העם בתור מי שהתמנה על ידי ה' לרועה עמו, ואין תפקיד העם לשרת אותו. ואכן, הכרה זו של דוד היא בין הגורמים שמובילים לעצירת המגפה.