שמואל ב | פרק כג | השלמת שירת דוד ורשימת הגיבורים

הסיפור הרציף של ספר שמואל נגמר למעשה בפרק כ'. פרקים כא-כד מהווים מעין "נספח" לספר. זמנו של סיפור הגבעונים ובית שאול אינו ברור דיו; מזמורי דוד שבפרקים כב-כג ורשימת הגיבורים שבפרקנו מהווים ודאי נספחים לסיפורים הרציפים שקראנו עד כה. והסיפור שנראה בפרק כ"ד הוא ודאי השלמה חשובה לספר, אבל הוא איננו נמצא על הרצף הסיפורי שלו. מקבילה לפרקנו נמצאת בדה"א י"א, עם כמה שינויים. ראו תרשים כאן >>

רובו של פרק כ"ג, אם כן, מהווה רשימה של גיבוריו הצבאיים של דוד ורשימת סיפורי גבורה אודותיהם. חלק מן השמות שמופיעים בפרק מוכרים לנו, וחלקם לא. מסתבר שחלק מסיפורי הגבורה שמופיעים בפרק שייכים עוד לתקופה שבה דוד היה מנהיג גדוד שבורח מפני שאול. כך למשל נראה בסיפור השקאת המים מבור בית לחם, שם נאמר "ודוד אז במצודה" (כג, יד). סיפור זה מתאר התרחשות מעניינת: דוד מביע משאלה לשתות מים מבור בית לחם, כלומר מים מלבו של מחנה האויב, מחנה פלישתים. גיבוריו של דוד בפעולה צבאית הרואית וחרישית מצליחים למלא את מבוקשו ולהביא לו מים מאותו בור, אבל דוד מסרב לשתותם: "וַיֹּאמֶר חָלִילָה לִּי ה' מֵעֲשֹׂתִי זֹאת הֲדַם הָאֲנָשִׁים הַהֹלְכִים בְּנַפְשׁוֹתָם וְלֹא אָבָה לִשְׁתּוֹתָם" (כג, יז) – דוד נחרד מהעובדה שלוחמיו באמת סיכנו את נפשם בעבור משאלת לבו. דוד מבטא בכך התנהגות שאיננה אופיינית לגנרל צבאי: לוחמיו אינם כלי משחק בעבור הפגנת גבורתו, אלא בני אדם חיים שמותר לסכנם רק בעבור משימות שבאמת נדרשות.

מצורפים דבריו של הרב אמנון בזק שמנתח הן את השירה האחרונה של דוד שבפרקנו, והן את רשימת הגיבורים של דוד, תוך התייחסות לכמה מן הקשיים שעולים בקריאת הפרק.

נציין שהפרק נחתם בשמו של אוריה החיתי, וחז"ל (פסיקתא רבתי יא) קשרו בין העובדה הזו לבין העובדה שבתחילת הפרק הבא נאמר "ויוסף אף ה' לחרות בישראל".