שמואל ב | פרק א | הנער העמלקי

יש סתירות בולטות בין התיאור של התנ"ך את מותו של שאול בשמואל א' פרק ל"א לבין התיאור שמוסר הנער העמלקי בפרק שלנו. ההבדל המרכזי הוא בשאלה האם שאול התאבד או שהנער הרג אותו, ולהבדל זה ניתן לצרף גם הבדלים נוספים. 

בשיעור מהחוג לתנ"ך בבית ראש הממשלה, פרופ' יהודה אליצור מציג את שתי הגישות המרכזיות להסבר הפער, דוחה אותן ומציע הסבר שלישי.

ההרמוניסטים רוצים לקרוא יחד את שני הסיפורים, ולכן מסבירים שכל סיפור חושף מידע שונה ומבין שניהם ניתן להבין מה באמת קרה: בתחילה שאול נפגע מן הקשתות, ולאחר מכן נפל על חרבו, אך לא מת לחלוטין אלא רק נפצע ואז הנער העמלקי סיים את המלאכה. 

השיטה הביקורתית טוענת שיש כאן שני מקורות סותרים שאין איך ליישב ביניהם. 

פרופ' אליצור מציע הסבר שלישי. כאשר יש הבדל בין המאורע כפי שמתאר אותו המספר האובייקטיבי, לבין המאורע שאנחנו נחשפים אליו דרך הנער העמלקי, ניתן להבין שהנער העמלקי פשוט משקר. חלק מהדמויות התנ"כיות משקרות לא מעט ונער עמלקי לא צריך להיות דוגמא יוצאת דופן ליושר.

אליצור טוען שכל הבעיות נפתרות תוך הבנה של משמעותו של 'נער עמלקי' באיזור שדה הקרב. הנער מתאר את הגעתו לשדה הקרב: "נקרא נקראתי". כאילו שזה הגיוני שסתם עובר אורח יקלע לתוך איזור הקרבות. אליצור מבאר שהנער היה חלק ממערך מודיעין מתוחכם שעומד מאחורי כל ההתנהלות הצבאית של העמלקים. עמלק הם שבט נודד שפושט על כל איזור שחייליו לא נמצאים בו. כאשר הם שומעים שהפלשתים ובני ישראל עוזבים את האיזור הדרומי ועולים לצפון – הם תוקפים. הדרך שלהם לדעת ששטח מתרוקן מחיילים היא נערים שהסתובבו ברחבי הארץ ושלחו ידיעות. 

הנער היה בגלבוע ופשט על הגופה. כאשר הוא זיהה שמדובר בשאול, החליט לקחת את הנזר והאצעדה וללכת לדוד לגבות פרס. הוא לא תכנן לומר שהוא עמלקי, אך דוד חקר אותו, ובסופו של יום נהרג אחרי שהתרמית שלו נחשפת. 

מוזמנים לקרוא את הסיכום המלא המצורף.