שמואל א | פרק לא | מות שאול

תיאור המלחמה לא נותן זמן להתלבט מה תהיה התוצאה. כבר המילה הרביעית בפרק היא "וינוסו", המוסבת על ישראל כמובן. בפסוק ב' הפלישתים כבר מגיעים אל שאול ובניו. לתוצאות המלחמה יהיו השלכות קשות: "וַיִּרְאוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הָעֵמֶק וַאֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן כִּי נָסוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל וְכִי מֵתוּ שָׁאוּל וּבָנָיו וַיַּעַזְבוּ אֶת הֶעָרִים וַיָּנֻסוּ וַיָּבֹאוּ פְלִשְׁתִּים וַיֵּשְׁבוּ בָּהֶן" (לא, ז).

סופו של שאול, כפי שראינו לאורך הפרקים, הוא טרגי מאוד ובהידרדרות מתמדת. אמנם דומה שדווקא הפרק האחרון וסיפור מיתתו של שאול מהווים סגירה שיש בה מעט נחמה ותיקון. אחת מהבעיות הקשות של שאול הייתה חוסר מנהיגות במצבי לחץ קשים. בפרקנו, שאול מצוי במצב הכי בלתי-אפשרי שהיה בו מאז ומעולם: הוא יוצא למלחמה ביודעו שסופה בכשלון: הן בהפסד של ישראל והן במותו האישי. אעפ"כ, שאול יוצא אל המלחמה יחד עם בניו, ומוביל אחריו את העם לקרב ממנו לא ישוב.

חז"ל עמדו על גבורתו הבלתי תיאמן של שאול בפרקנו: "אמר ריש לקיש באותה שעה קרא הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת ואמר להם באו וראו בריה שבראתי בעולמי בנוהג שבעולם אדם הולך לבית המשתה אינו מוליך בניו עמו מפני מראית העין וזה יוצא למלחמה ויודע שנהרג ונוטל בניו עמו ושמח על מדת הדין שפוגעת בו" (ויקרא רבה (וילנא) פרשת אמור פרשה כו).

סגירת מעגל משמעותית נוספת בפרק היא מעשיהם של אנשי יבש גלעד. כזכור, שאול ביסס את מלכותו מתוך המסירות לאנשי יבש גלעד שהיו במצוקה ביטחונית מפני מלך עמון; שאול הוביל את כל עם ישראל להילחם במלך עמון כדי להצילם. בפרקנו, אנשי יבש גלעד גומלים לשאול טובה. הם מחרפים את נפשם כדי לשמור לכל הפחות על כבוד גופותיהם של שאול ובניו. בכך הם גם מזכירים לנו, עם סיום מלכות שאול, את גבורתו של שאול ואת ימיו הטובים במלוכה.

מצורף קישור לסרטון קצרצר של ד"ר נריה קליין שעורך השוואה בין הפרק שלנו לפרק המקביל בספר דברי הימים. הוא מסיק ממנה כמה מסקנות לגבי תפקיד סיפור זה בספר דברי הימים, וגם לגבי חידוד ההבדל בין מלכות שאול למלכות דוד. הדברים מתחברים לחלק ממה שעלה בלימודנו בספר שמואל. ושימו לב להבדל בין ספר שמואל לדה"י בשאלה מהו החטא בעקבותיו נגזרה הגזרה על מלכות שאול.