שמואל א | פרק טו | סיפור עמלק

בפרקנו, מוטלת על שאול משימה המפורשת בתורה – מחיית עמלק. סיפורנו, אם כן, הוא בעל חשיבות דרמטית. ניתן להשוותו למשימתו של יהושע לבצע את מעמד הברכה והקללה בהר עיבל. בתחילה נראה ששאול מבצע את המשימה בהצלחה רבה, מכה את עמלק ואף "וְאֶת כָּל הָעָם הֶחֱרִים לְפִי חָרֶב" (טו, ח). אלא ששאול לא מקיים את צו ה', בכך שהוא חומל על אגג ועל מיטב הצאן. בפרקנו מתנהל דו שיח ארוך בין שאול לשמואל על חטאו של שאול, דרכו נידונות כמה נקודות יסודיות ביותר:

1. החמלה: "וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל אֲגָג וְעַל מֵיטַב הַצֹּאן" (טו, ט) – חז"ל דרשו (תנחומא מצורע) על חמלה זו את המשפט המפורסם: "א"ר אלעזר: כל שנעשה רחמן על האכזרי לסוף נעשה אכזר על הרחמנים. כתיב: ויחמול שאול והעם על אגג ועל מיטב הצאן והבקר, וכתיב בנוב עיר הכהנים: ואת נוב עיר הכהנים הכה לפי חרב" – יכולתו של שאול להרוג לפי חרב את נוב עיר הכהנים מעלה את השאלה אם אכן חמלה מוסרית הייתה כאן, על מלך עמלק ועל בהמותיו.
2. האשמת העם: שאול בדבריו לשמואל מנסה להתגונן ולהסיר אחריות על אי-קיום הציווי, בהאשימו את העם: "אשר חמל העם" (טו, טו). תגובתו של שמואל יסודית כל כך לאישיותו של שאול, עד שהיא חוזרת לדברי שאול קודם המלכתו: "הֲלוֹא אִם קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה וַיִּמְשָׁחֲךָ ה' לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל" (טו, יז): אנחנו מוצאים כאן ביקורת חריפה על ענוותנותו של שאול, שלמעשה מיתרגמת בפרקים האחרונים להיגררות של שאול אחרי העם, ונגד רצון ה'. השילוב באישיותו של שאול, הגבוה משכמו ומעלה אבל נחבא אל הכלים, מיושם בדיוק באופן ההפוך מהנדרש: אל מול העם שאול מגלה ענווה ונסיגה, ואילו במקומות בהם זה פחות רצוי, שאול מתגלה כיוזם ומוביל.
3. הקרבת קרבנות: שאול מנסה להצטדק בכך שהשארת הבהמות הייתה לצרכי הקרבת קרבנות לה', וכאן הוא טועה באותה טעות כאשר העלה עולה לה' בגלגל (בפרק י"ג), נגד רצונו. כאן שמואל חוזר ומחדד את אותו מסר שהוא מביא עמו מאז תחילת הספר, נגד תפיסתם של בית עלי – הפסוק המפורסם: "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הַחֵפֶץ לַה' בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל ה' הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים" (טו, כב).

עוד שתי נקודות שעולות בפרק, שלא נספיק להרחיב בהן:

1. מי קורע את מעילו של מי, בסוף הפרק? ומה פשר העמימות בעניין? מצורפים דבריו של הרב אמנון בזק בעניין זה. בשולי הדברים נציע, שאולי אפשר להבין שאכן גם כנף מעילו של שמואל נקרע, גם באופן הסמלי. שימו לב מהן תחושותיו האישיות של שמואל בפרק לאור הדחת שאול מן המלוכה. נקודה זו תמשיך ללוות אותנו גם כשנראה היכן שמואל יהיה אל מול המלכתו של דוד.
2. מחיית עמלק – השאלה המוסרית: מצורפים דבריו הארוכים והמקיפים של מו"ר הרב מדן בסוגיה גדולה וחשובה זו.