שמואל א | יג | ופלשתים נאספים מכמש

סיפור ההמתנה של שאול נראה במבט ראשון קצת מוגזם. שמואל מאחר, שאול מקריב את הקרבנות, ובעבור זה זוכה לעונש: "וְעַתָּה מַמְלַכְתְּךָ לֹא תָקוּם". מה משמעות הירידה לגלגל וההמתנה? 

שמואל מצווה על שאול לרדת לגלגל עוד במפגש הראשון ביניהם: "וְיָרַדְתָּ לְפָנַי הַגִּלְגָּל וְהִנֵּה אָנֹכִי יֹרֵד אֵלֶיךָ לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת לִזְבֹּחַ זִבְחֵי שְׁלָמִים שִׁבְעַת יָמִים תּוֹחֵל עַד בּוֹאִי אֵלֶיךָ וְהוֹדַעְתִּי לְךָ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה" (י, ח). ובאמת, מיד לאחר שיונתן מכה את נציב הפלשתים במכמש, שאול יורד לגלגל וממתין שם, ובו בזמן הפלשתים נאספים ועולים למכמש: 

"וַיִּצָּעֲקוּ הָעָם אַחֲרֵי שָׁאוּל הַגִּלְגָּל: וּפְלִשְׁתִּים נֶאֶסְפוּ לְהִלָּחֵם עִם יִשְׂרָאֵל שְׁלֹשִׁים אֶלֶף רֶכֶב וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים פָּרָשִׁים וְעָם כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם לָרֹב וַיַּעֲלוּ וַיַּחֲנוּ בְמִכְמָשׂ קִדְמַת בֵּית אָוֶן" 

ברמה הספרותית אפשר לשים לב להדגשת ה'ירידה' וה'עליה', וגם ברמה הריאלית המיקום של איזורי הכינוס של הלוחמים משמעותי מאוד להבנת הסיפור. לאורך ספר שמואל אנחנו קוראים על מספר קרבות בין ישראל לפלשתים, כאשר המקום בו מתרחש הקרב מצביע על מיקום החזית וממילא על המצב הצבאי באותה תקופה – ככל שהקרב קרוב יותר למישור החוף ידם של ישראל על העליונה, וכשהפלשתים מתקרבים לגב ההר מצבם של ישראל פחות טוב. 

מכמש נמצאת על גב ההר, וגובהה 600 מ' בערך. הגלגל נמצא הרחק מזרחה משם, וגובהו 300 מ' בלבד. ממילא, ההוראה לרדת ממכמש, לאחר שמצליחים לגרש ממנה את הפלשתים, ולכנס את החיילים בגלגל היא הוראת התאבדות. ההסתלקות ממכמש וההתכנסות בגלגל מאפשרת לפלשתים להזיז את החזית מזרחה לשטח המוגבה ולזכות ביתרון צבאי בלתי נתפס. 

נוסיף על כך את המרמור המורלי שהעם חווה כשהוא מבין שעם כל יום שעובר יהיה קשה יותר לשחרר את השטח,  את הרס המומנטום, ואת הבריחה של הלוחמים משדה הקרב, וממילא שאול נמצא במשבר קשה. הוא מחויב לדברי שמואל, אבל מבין שהוא פשוט לא יהיה מסוגל לנצח מבחינה צבאית.

ייתכן שזהו בדיוק הנסיון: עם ישראל חושב שהוא ממנה מלך שיחסוך את הצורך בהסתמכות על הקב"ה, אבל הניצחון של המלך הראשון על הפלשתים תוכנן להיות נס: בדיוק כמו הנצחון על יריחו. 

אלא, שכמו שעם ישראל סמך על המאגיה ולא על הקב"ה במלחמה הראשונה בפלשתים [ויש לזה רמז גם כאן בהקרבת הקרבן], במלחמה אצלנו במקום לסמוך על הקב"ה הם סומכים על החרב. לא החרב ולא המאגיה יקבעו את תוצאות המלחמה: אלא ההישמעות לצו ה'.

ארכיאולוגיה בפרק – פים

הפרשנים ניסו להציע הצעות שונות ומשונות למשמעות הביטוי היחידאי בתנ"ך — "פים" — שמופיע בפרק שלנו: "וְהָיְתָה הַפְּצִירָה פִים לַמַּחֲרֵשֹׁת". האמת התגלתה בחפירה של משקולת (בקישור כאן >>) שכתובה עליה המילה פים ומשקלה שני שליש השקל. ככל הנראה המילה נגזרת מהביטוי "פי שניים" שמשמעותו שני חלקים (מתוך שלושה). באופן זה גם מובנת הדרישה הנועזת של אלישע מאליהו בספר מלכים "ויהי נא פי שניים ברוחך אלי". בשונה מהעברית המודרנית, בה פי שניים זה יותר, בעברית המקראית פי שניים זה שני שליש.

מצורפת מפה מקראית של המקומות המוזכרים בפרק מתוך אתר התנ"ך. 

שיעור זה מוקדש לזאב חנוך ארליך, ארכיאולוג במקצועו, שנהרג אתמול בתקרית עם חטיבת גולני בלבנון. יהי זכרו ברוך.