עמוס פרק ז | מי יקום יעקב כי קטן הוא

הפרק שלנו כולל את נבואות המראות של עמוס, ואת ההתנגשות שלו עם אמציה הכהן הגדול במקדש בית אל. נעיר ביחס לשתי הנבואות: 

מי יקום יעקב כי קטן הוא: בספר עמוס ישנם ארבעה מראות המחולקים לשני צמדים. בצמד הראשון, עמוס רואה פורענות, ומבקש רחמים עבור עם ישראל. בפעם הראשונה מדובר במכת ארבה, ובפעם השניה באש מסוג כלשהו, ובשתיהם עמוס מבקש רחמים בגלל חולשתו של עם ישראל – ונענה. 

אפשר לשים לב לפער בין הבקשה במראה הראשון: "סְלַח נָא" לבין הבקשה במראה השני: "חֲדַל נָא". בפעם הראשונה עמוס מבקש סליחה, בפעם השניה הוא מבין שזה כבר לא יקרה – ומבקש שלפחות ה' לא יעניש, אפילו אם לא יסלח. 

בקשת הרחמים מזכירה את הפסוק מספר מלכים שמהווה את הרקע ההיסטורי לכל ספר עמוס: "כִּי רָאָה ה' אֶת עֳנִי יִשְׂרָאֵל מֹרֶה מְאֹד וְאֶפֶס עָצוּר וְאֶפֶס עָזוּב וְאֵין עֹזֵר לְיִשְׂרָאֵל:  וְלֹא דִבֶּר ה' לִמְחוֹת אֶת שֵׁם יִשְׂרָאֵל מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם וַיּוֹשִׁיעֵם בְּיַד יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ" (מל"ב יד, כו-כז, וראו גם דברים לב, ו).  לממלכת ישראל לא מגיעה ישועה, אבל ה' העניק לה בכל זאת מתוך רחמים – וראו לאן זה הביא אותה: לגאווה ולשחיתות, לשאננות ולשילוח רסן. מה היה קורה אם עמוס לא היה מבקש רחמים והם היו נענשים בארבה או באש לפני רעידת האדמה או המתקפה האשורית? האם אז היה לנו יותר סיכוי לתקן? האם אז עמוס היה מצליח להחזיר אותם בתשובה? 

מראה האנך ואמציה כהן בית אל: במראה השלישי ה' כבר מודיע "לֹא אוֹסִיף עוֹד עֲבוֹר לוֹ" ומכריז שירבעם ימות בחרב וישראל יגלו. בשלב הזה – כשעמוס כבר נוקב בשמו של ירבעם וביתו שיחרבו – מערכות השלטון מתחילות להתעורר, אבל לא לחזרה בתשובה, אלא לרדיפת הנביא. כל עוד עמוס ניבא על תיקון חברתי ואיים בצרות כלליות היה אפשר לחיות עם זה, אבל כעת השלטון כבר לא מרוצה. ניזכר בכך שלנביאים היה מקום בהפיכות צבאיות כנגד המלך: אבי השושלת של ירבעם בן יואש, יהוא, תפס את השלטון בכוח בעידודו של אלישע הנביא. 

התשובה של עמוס לאמצעה מדגישה את המסר שחזר כבר כמה פעמים לאורך הספר. לעמוס אין עניין להיות נביא. הוא לא מקבל על זה משכורת ולא מרוויח מכך דבר. אבל ה' שלח אותו למשימה, ואם "אֲ–דֹנָי ה' דִּבֶּר מִי לֹא יִנָּבֵא"?