נחום פרק ג | כי על מי לא עברה רעתך תמיד

פרק ג' ממשיך ומתאר את מפלתה הצפויה של נינוה וממלכת אשור. כפי שהוזכר, נבואות נחום על מפלת אשור בפרקים א-ב מהוות נחמה ותקווה לעם ישראל, שסובלים תחת עולה של ממלכת אשור. נחום גם השלים את התמונה ביחס לנביא יונה, בהקשר של אותה עיר – נינוה. יונה התלונן על כך שבהקשר של נינוה ה' הוא "אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה" (יונה ד, ב) ואצלנו גם מופיעה רשימה של מידות וביחס לאותה עיר, אבל הפעם מידות עם אווירה אחרת: "ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם וּגְדָל כֹּחַ וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה" (נחום א, ג). בתור לומדי ספר תרי עשר שרואים גם את יונה וגם את נחום, אנחנו יכולים לראות שלקב"ה דרכים רבות בהנהגתו את העולם – ולעתים הוא משתמש במידה זו, ולעתים באחרת.

אמנם, בשונה מפרקים א-ב, בפרק ג' אין אזכור להשלכות של מפלת אשור על עם ישראל. המוזכרים ביחס לממלכת אשור הם דווקא הגויים. כך למשל חטאיה של אשור נזכרים כחטאים ביחס לגויים: "הַמֹּכֶרֶת גּוֹיִם בִּזְנוּנֶיהָ" (ג, ד). ומפלת נינוה נעשית לראווה לא אל מול ישראל אלא אל מול הגויים: "וְהַרְאֵיתִי גוֹיִם מַעְרֵךְ וּמַמְלָכוֹת קְלוֹנֵךְ" (ג, ה). הפרק אף נחתם בשמחתם של הגויים על מפלת אשור: "כֹּל שֹׁמְעֵי שִׁמְעֲךָ תָּקְעוּ כַף עָלֶיךָ כִּי עַל מִי לֹא עָבְרָה רָעָתְךָ תָּמִיד" (ג, יט). שמחתם של הגויים על מפלת נינוה נובעת מסיבה פשוטה מאוד – העמים כולם סבלו מעולה הכבד של אימפריית אשור, שכבשה והתעללה בכל העמים שתחתיה – כִּי עַל מִי לֹא עָבְרָה רָעָתְךָ תָּמִיד.

אם כן, ספר נחום מנבא את מפלתה של אשור. בחלקו הראשון הוא מתייחס למפלה זו בהקשר של עם ישראל: חטאה של אשור בכך ש"ממך יצא חושב על ה' רעה" (א, יא), ומפלתה תהווה ישועה לישראל (ב, א). ובחלקו השני הוא מתייחס למשמעות האוניברסלית של מפלת אשור – אשור נופלת על חטאיה ביחס לעמים כולם, ומפלתה תהווה ישועה לכל העמים.

להמחשת שמחת ישראל והעמים על מפלת אשור, מצורף קטע קצר מפיוט שנכתב על ידי נסים דהאן, ופורסם בקזבלנקה בשנת 1943, על מפלתו המיוחלת של המשטר הנאצי: "מי אלה רצים אצים ונסים. חיילי הוירמאש מפני הרוסים. על ראשם ירד דם החמסים. וכח מהם נסע ונגלה... היטליר ומוסוליני שמם ימח. ותבל כלה תגיל ותשמח. חרב לא יראה עוד ורומח. ובת יהודה תרון בצהלה". לקריאת הפיוט המלא, מוזמנים בקישור זה >>