דילוג לתוכן העיקרי

תולדות עבודת ה' במזבחות | 108 |איסור הבמות | 84

בשיעור זה נתבונן במלכות אמציה.

גם אצל אמציה יש מקום לחלק את ימיו לשני פרקי זמן השונים במהותם. דברי אמציה הראשונים מתארים את הליכת אמציה בדרכי ה' ובעשיית הישר בעיניו, בנוסף לניצחון על האדומים והשבת ארצם לתחומי ממלכתו.

דברי אמציה האחרונים לאחר נצחונו על אדום, מתארים מלך המתגרה במלכות ישראל ובמלך יואש. לפי דברי הימים, בפרק זמן זה הוא עובד עבודה זרה הוא מסרב לשמוע בקול הנביא המוכיח אותו. הוא מובס בקרב ויואש מלך ישראל פורץ בחומת ירושלים ולוקח את כל הזהב והכסף והכלים הנמצאים בבית ה' ובאוצרות בית המלך.

 

דברי אמציה הראשונים

השיפוט הכללי אודותיו בספר מלכים הוא:

"וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' רַק לֹא כְּדָוִד אָבִיו כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה יוֹאָשׁ אָבִיו עָשָׂה: רַק הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת"   (מלכים ב י"ד, ג'-ד').

לגבי עשית הישר בעיני ה' – לא כדוד אביו – מבאר המלבי"ם על אתר:

"רצונו לומר שעשה הישר מצות אנשים מלומדה מצד שכן עשה אביו לא מאהבת ה' כדוד שכן גם יואש עשה רק מפני שהורהו יהוידע הכהן וסר מאת ה' במות יהוידע"   (מלבי"ם מלכים ב י"ד, ג').

מעניין שהניסוח בדברי הימים הוא "וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' רַק לֹא בְּלֵבָב שָׁלֵם" (דברי הימים ב כ"ה, ב'). דרך אחת היא לומר שהכתובים מתייחסים לדרישה שלו לאלהי אדום לאחר מלחמת אדום בפרק הזמן השני של מלכותו. לאחר חיזוק ממלכתו הוא מחזק את השרים שהרגו את יואש אביו אך מקפיד שלא להמית את בני המכים תוך כדי קיום ציווי התורה:

"לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת כִּי אִם אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָת"   (מלכים ב י"ד, ו').[1]

באופן כללי ספר מלכים מקצר בתיאור מלכותו בעוד שדברי הימים מרחיב ומפרט. כך אנחנו רואים אצל מלכים רבים. הוא מגייס את צבאו ומכין אותו למלחמה באדום. הכנת הצבא מפורטת בדברי הימים ולא במלכים. ההכנה כוללת גיוס החיילים וחלוקתם למחלקות. הוא שוכר מישראל מאה אלף גבור חיל. בעקבות מעשה זה מתגלה אליו איש הא-לוהים[2] ודורש ממנו לא לשתף את צבא ממלכת ישראל במערכה:

"כִּי אֵין ה' עִם יִשְׂרָאֵל כֹּל בְּנֵי אֶפְרָיִם: כִּי אִם בֹּא אַתָּה עֲשֵׂה חֲזַק לַמִּלְחָמָה יַכְשִׁילְךָ הָאֱ-לֹהִים לִפְנֵי אוֹיֵב כִּי יֶשׁ כֹּחַ בֵּא-לֹהִים לַעְזוֹר וּלְהַכְשִׁיל"   (דברי הימים ב כ"ה, ז'-ח').

ברור שבני אפרים זהו שם לבני ממלכת ישראל כולה, וכדברי רש"י שם:

"לפי שירבעם משבט אפרים והוא היה הראשון שהחטיא את ישראל ובכל דור ודור אחריו היה להם למוקש שהיו עובדין לעגלי הזהב של ירבעם"   (רש"י דברי הימים ב כ"ה, ז').

בכל אופן, אמציהו פוקד את העם מבן עשרים שנה ומעלה ובכך מקיים את צו התורה, ואף ממנה שרי מאות ואלפים. מעניין כי למרות צבאו הגדול – שלוש מאות אלף חייל – הוא שכר בסכום גבוה מאד עוד מאה אלף חיל מממלכת ישראל. הנביא דורש מאמציה בטחון ישיר בה' בלא להזדקק לעזרת בני ממלכת ישראל הממשיכים בדרכו של ירבעם. אמציה עומד במבחן בכבוד והוא משלח חזרה את חיילי ממלכת ישראל לארצם למרות ההפסד, הבושה ואולי אף הסכנה שיש בכך .

אמציה יוצא למערכה נגד אדום, ומעבר לנתונים הפשוטים שנמסרו במלכים הכתוב בדברי הימים מרחיב ואומר:

"וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים חַיִּים שָׁבוּ בְּנֵי יְהוּדָה וַיְבִיאוּם לְרֹאשׁ הַסָּלַע וַיַּשְׁלִיכוּם מֵרֹאשׁ הַסֶּלַע וְכֻלָּם נִבְקָעוּ"   (דברי הימים ב כ"ה, י"ב).

יש כאן אכזריות גדולה ביותר שלא נצרכה. המדרש בפתיחתא דאיכה רבתי יד רואה בהתנהגות הזאת של אמציהו סיבה לגלות. גם אם היה עניין צבאי ולאומי להילחם נגד בני שעיר, מה העניין והצורך להשליך עשרת אלפים איש חיים מראש הסלע?

 

דברי אמציה האחרונים

נראה כי המלחמה נגד בני שעיר גורמת לאמציה לשינוי מהותי ביותר בהתנהגותו. עד לניצחונו על אדום, אמציה לכאורה נוהג באופן ראוי:

"וַיְהִי אַחֲרֵי בוֹא אֲמַצְיָהוּ מֵהַכּוֹת אֶת אֲדוֹמִים וַיָּבֵא אֶת אֱלֹהֵי בְּנֵי שֵׂעִיר וַיַּעֲמִידֵם לוֹ לֵאלֹהִים וְלִפְנֵיהֶם יִשְׁתַּחֲוֶה וְלָהֶם יְקַטֵּר"   (דברי הימים ב כ"ה, י"ד).

הנצחון על אדום מביא אותו לעבודה זרה. ישנה תמיהה גדולה על עצם נפילתו ולאחר ימיו הראשונים בעקבות הניצחון על הגעתו לעבודה זרה. כמו כן קשה מאוד להבין איך לאחר נצחונו על אדום הוא עובד עתה לאלוהיהם? הרי אנחנו לא מוצאים את אמציהו מודה לקב"ה ומקריב קרבנות תודה בבית ה' על נצחונו על אדום. לעבוד עבודה זרה לאלוהי אדום?! האם זה עצמו העיד שהוא האמין בכחם ובעצמתם והוא חושש שהם יפגעו בו בעתיד? האם ייתכן שפולחן זה מעיד כי אמציהו מאס בתלות המוחלטת שלו בקב"ה ולא היה מוכן למסור את נצחונו לשמים?[3]

הייתה כאן תפיסה יסודית של כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. בחירתו בפולחן זר הינה בחירה רצונית שלו בלא כל כפיפות לקב"ה, כשאין לו כל מחויבות לאלוהי שעיר.

בעקבות חטאו הכתוב מתאר את התגובה הא-לוהית הישירה והמיידית למעשהו:

"וַיִּחַר אַף ה' בַּאֲמַצְיָהוּ וַיִּשְׁלַח אֵלָיו נָבִיא[4] וַיֹּאמֶר לוֹ לָמָּה דָרַשְׁתָּ אֶת אֱ-לֹהֵי הָעָם אֲשֶׁר לֹא הִצִּילוּ אֶת עַמָּם מִיָּדֶךָ: וַיְהִי בְּדַבְּרוֹ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הַלְיוֹעֵץ לַמֶּלֶךְ נְתַנּוּךָ חֲדַל לְךָ לָמָּה יַכּוּךָ וַיֶּחְדַּל הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי כִּי יָעַץ אֱ-לֹהִים לְהַשְׁחִיתֶךָ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת וְלֹא שָׁמַעְתָּ לַעֲצָתִי"   (דברי הימים ב כ"ה, ט"ו-ט"ז).

מזעזע לראות מהו יחסו אל הנביא. מעבר לזלול שיש בו כאילו הוא אמציה היה בין אלו שמינו אותו לנביא, הוא מאיים להכות אותו. כל זה מתרחש פחות מדור אחד לאחר הריגת זכריה בן יהוידע הכהן על ידי המלך יהואש!

אנחנו רואים גם כאן תפיסה של מלכות כל יכולה בה המלך הינו הסמכות העליונה – והנבואה כפופה לו. המשך הפרשה מגלה כי תגובת אמציה הינה חלק מן העונש הא-לוהי עליו.

אמציהו שולח ליואש מלך ישראל הצעה להתראות פנים אל פנים בשדה הקרב. עונה לו יואש:

"אָמַרְתָּ הִנֵּה הִכִּיתָ אֶת אֱדוֹם וּנְשָׂאֲךָ לִבְּךָ לְהַכְבִּיד עַתָּה שְׁבָה בְּבֵיתֶךָ לָמָּה תִתְגָּרֶה בְּרָעָה וְנָפַלְתָּ אַתָּה וִיהוּדָה עִמָּךְ"   (דברי הימים ב כ"ה, י"ט).

כלומר, יואש מציע לו שלא להגיע למלחמה כי הכוחות אינם שווים וכי הכאת אדום הביאה אותו לגאווה ולבטחון עצמי מופרז שאין להם כל כיסוי.

"וְלֹא שָׁמַע אֲמַצְיָהוּ כִּי מֵהָאֱ-לֹהִים הִיא לְמַעַן תִּתָּם בְּיָד כִּי דָרְשׁוּ אֵת אֱלֹהֵי אֱדוֹם"   (דברי הימים ב כ"ה, י"ט).

הכתוב מבאר כי העונש הא-לוהי על דרישת אלוהי אדום ע"י אמציהו הוא נפילתו בידי מלך ישראל. ואכן המלחמה מתרחשת בבית שמש ויהודה ניגפים. יואש בן יהואחז מלך ישראל פורץ בחומת ירושלים ולוקח את הזהב הכסף וכל כלים הנמצאים בבית הא-להים, ובנוסף לוקח את המלך אמציהו.

אחר כך הכתוב מגיע אל סוף ימיו של אמציהו:

"וּמֵעֵת אֲשֶׁר סָר אֲמַצְיָהוּ מֵאַחֲרֵי ה' וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו קֶשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם וַיָּנָס לָכִישָׁה וַיִּשְׁלְחוּ אַחֲרָיו לָכִישָׁה וַיְמִיתֻהוּ שָׁם"   (דברי הימים ב כ"ה, כ"ז).

חז"ל אומרים:

"מה יהורם אחזיהו ויואש מתו מיתת תחלואים על ידי אחרים כך אמציהו מת מיתת תחלואים על ידי אחרים"   (סדר עולם רבה פרק י"ט).

עוזיהו בנו הומלך תחת אמציהו שישב בזמן זה בלכיש. ההקבלה לגבי מות אמציהו ליהורם, אחזיהו ויהואש אומרת דרשני. בסופו של דבר ישנו דמיון גדול בין מלכות אמציהו למלכות אביו יהואש:

תחילה בעצם העובדה שאת חיי שניהם ניתן לחלק לשני פרקי זמן שונים; הראשון טוב ומועיל והשני מציאות של חטא קשה. שנית, יהואש עשה את הטוב והישר בעיני ה' כל ימי יהוידע הכהן; אמציה עשה את הטוב והישר בעיני ה' עד לימי נצחונו על אדום. שלישית יחסם אל הנבואה – יהואש הורג את זכריה בן יהוידע הכהן במקדש; ואילו אמציהו מאיים על הנביא להכותו. רביעית – הם מסיימים את מלכותם ברצח.

ייתכן על פי זה לומר כי פרק הזמן הראשון של אמציהו בו לכאורה הוא עושה את הטוב והישר בעיני ה', דבר זה נעשה כמצוות אנשים מלומדה מצד המסגרת החיצונית, וללא זיקה עמוקה לשמירת התורה והמצוות. ברגע שמלכותם הופכת להיות יעד לעצמה, דרכם מתהפכת והם בסופו של דבר נענשים.

 

בכך אנחנו מסיימים את עיוננו במלכות אמציהו.  בשיעור הבא נעסוק במלכות המלך עוזיהו.

 

[1]   "לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ" (דברים כ"ד, ט"ז).

[2]   חז"ל בגמרא במגילה י: וסוטה י: אומרים כי זהו אמוץ אביו של ישעיהו הנביא ואחיו של אמציה, וכך בדברי הרד"ק על אתר.

[3]   כך מציע הרב יגאל אריאל בספרו מקדש מלך, עיונים לספר מלכים ע' 335.

[4]   ככל הנראה זהו איש הא-לוהים לעיל, וכפי שכתבנו בהערה 2.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)