מלכים ב | פרק ג | מצבת מישע
התנ"ך מספר לנו על המרד של מישע מלך מואב בישראל: "וּמֵישַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב הָיָה נֹקֵד וְהֵשִׁיב לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מֵאָה אֶלֶף כָּרִים וּמֵאָה אֶלֶף אֵילִים צָמֶר: וַיְהִי כְּמוֹת אַחְאָב וַיִּפְשַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב בְּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל", ולאחר מכן על מסע העונשים שיהורם בן אחאב מלך ישראל מנסה לבצע בעזרת יהושפט מלך יהודה.
את הרקע לאירועי הפרק שלנו אפשר למצוא במצבת מישע, תגלית ארכיאולוגית שהתגלתה בדיבון ב1868 ונחשבת לעדות החוץ מקראית הראשונה לאירועים שמתוארים בתנ"ך (מצורפת תמונה, והתוכן של המצבה). מלכי קדם נהגו לייצר לעצמם מצבות ניצחון שמתארות הישגים משמעותיים, והמצבה הזו מתארת את הנצחונות ומפעלי הבנייה של המלך מישע כנגד ממלכת ישראל.
מישע מלך מואב מתאר איך עומרי מלך ישראל כבש את מואב ושיעבד אותם: "עָמְרִי מֶלֶך יִשְרָאֵל, וַיְעַנוּ אֶת מֹאָב יָמִן (=ימים) רַבִּן (=רבים), כִּי יֶאֱנַף כּמֹש בְּאַרְצֹה". כיבוש זה של ארץ מואב הוא כנראה משמעות הביטוי שמוזכר לגבי עמרי "וּגְבוּרָתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה" (מלכים א טז, כז). מישע מספר איך בנו של עמרי חשב שגם הוא ישלוט בהם, אך המואבים זכו "וַיְשִבֶהָ כּמֹש בְּיָמַי". המצבה מתארת את הערים אותן כבש והטקטיקות בהן השתמש, ערים אותן ביצר, ואת הרכוש שהקדיש לאלוהיו, כמוש ועשתר.
כמה נקודות שאפשר לשים לב אליהן:
1. היחס לכמוש: כמוש הוא העבודה זרה של מואב. המצבה מגלה לנו פרספקטיבה אחרת על המאורעות, וגם מלך מואב מתייחס לאלהיו כאלהים שמתגלה בהיסטוריה ושולט בהיסטוריה בדומה לביטויים ולתפיסה התיאולוגית שיש לנו כלפי הקב"ה בתנ"ך. הוא כותב שכיבוש עמרי היה כאשר "ויתאנף כמוש בארצו", שהכיבוש חזרה היה בגלל שכמוש החליט להשיב למואבים את ארצם ושהוא מקבל הוראות מכמוש איפה לתקוף ומתי: "וַיֹאמֶר לִי כְּמֹש: לֵךְ אֱחֹז אֶת נְבֹה עַל יִשְרָאֵל. וַאֶהֱלֹך בַּלֵּלָה וַאֶלְתָחֵם (=אלחם) בָּה מִבְּקֹעַ הַשַחֲרִת (=עלות השחר) עַד הַצָהֳרָם".
2. איזכור בית דוד: ייתכן ויש בכתובת איזכור גם למלכות דוד. מסופר איך "וָאֵשְבְּ מִשָם אֶת אֲרִאֵל דָוִדֹה, וַאֶסְחֲבֵהֻ לִפְנֵי כּמֹש בַּקִריָת". יש דעות שמשמעות הביטוי "אריאל" הוא 'גיבור', כמו "הוּא הִכָּה אֵת שְׁנֵי אֲרִאֵל מוֹאָב" (שמו"ב כג, כ). לפי זה, יש שהציעו שהכוונה לגיבור מממלכת יהודה שבא לסייע, ושמישע לכד אותו בשבי.
3. מתי התחיל המרד: בכתובת מופיע שהמרד התחיל בימי בנו של עמרי, כלומר אחאב. לכאורה הדברים מנוגדים למתואר בפרק שלנו, שהמרד של מישע התחיל רק בימי יהורם: "וַיְהִי כְּמוֹת אַחְאָב וַיִּפְשַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב בְּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל". בסדרת עולם התנ"ך פרופ' עודד בוסתנאי מציע על פי הכתוב בתנ"ך ועל פי עדויות שונות את השתלשלות האירועים הבאה: דוד כבש את מואב, ובעת התפלגות הממלכה או בעקבות מסע שישק מלך מצרים המואבים מרדו והכריזו עצמאות. עמרי מלך ישראל ייצב את השלטון וכבש את מואב מחדש. הוא כבש את רוב השטח, השאיר את השלטון המואבי בעיר דיבון, וגבה מס. בימי אחאב ובעת התגברות הלחץ הצבאי מצד ארם המואבים פרקו עול והפסיקו לשלם מיסים, וכן התחילו לבצר יישובים מואביים. בעת מותו של אחאב בקרב נגד ארם המואבים ניצלו את המפלה, רק אז יצאו לקרב צבאי וכבשו במתקפות פתע מהירות את הערים המתוארות בכתובת, וזהו הרקע למסע הענישה של יהורם בפרק שלנו.
למעוניינים מצורף התעתיק של הכתובת. השפה המואבית דומה לשפה העברית ואת רוב המילים ניתן לפענח בקלות. התעתיק מסודר לפי סדר השורות במצבה, ושימו לב שפעמים רבות מילים חצויות בין השורות וממשיכות גם בשורה הבאה (למשל המילה בסוף השורה הראשונה היא "הדיבני" על שם העיר דיבון):
אָנֹכִ מֵשַע בֶּן כּמֹשִ[ית] מֶלֶך מֹאָב הַדִ
יבֹנִי. אָבִי מָלַך עַל מֹאָב שְלֹשִן שָת וְאָנֹךִ מָלַכְ
תִי אַחַר אָבִי. וָאַעַש הַבָּמָת זֹאת לִכְמֹש בַּקִרְחֹה בָּמַ[ת יֵ]
שַע כִּי הֹשִעַנִי מִכָּל הַמְלָכִן וְכִי הֶרְאַנִי בְּכָל שׂנְאַי. עָמְרִ
י מֶלֶך יִשְרָאֵל, וַיְעַנוּ אֶת מֹאָב יָמִן רַבִּן, כִּי יֶאֱנַף כּמֹש בְּאַרְ
צֹה. וַיַחֲלִיפֹה בּנֹה וַיֹאמֶר גַם הֻא: אֲעַנֵו אֶת מֹאָב. בְּיָמַי אָמַר כֵּ[ן].
וַאֵרֶא בֹּה וּבְבֵתֹה. וְיִשְרָאֵל אָבֹד אָבַד עֹלָם. וַיִרַש עֹמְרִי אֶת אֶרֶ
ץ מְהֵדְבָא, וַיֵשֶב בָּה יָמֵהֻ וַחֲצִי יְמֵי בּנֹה אַרְבָּעִן שָת, וַיְשִ
בֶהָ כּמֹש בְּיָמַי. וָאֵבֶן אֶת בָּעַלְמְעֹן וַאַעַש בָּה הָאָשוּח. וַאֵבֶן
אֶת קִרְיָתֵן. וְאִש גָד יָשַב בְּאֶרֶץ עֲטָרֹת מֵעֹלָם. וַיִבֶן לֹה מֶלֶך יִ
שְרָאֵל אֶת עֲטָרֹת. וַאֶלְתָחֵם בַּקִר וַאֹחֲזֶהָ, וַאֶהֱרֹג אֶת כָּל הָעָם [..מ
הַקִרְיָת לִכְמֹש וּלְמֹאָב. וָאֵשְבְּ מִשָם אֶת אֲרִאֵל דָוִדֹה, וַאֶסְ
חֲבֵהֻ לִפְנֵי כּמֹש בַּקִריָת. וָאֹשִב בָּה אֶת אִש שָרֹן וְאֶת אִש
מָחֳרָת. וַיֹאמֶר לִי כְּמֹש: לֵךְ אֱחֹז אֶת נְבֹה עַל יִשְרָאֵל. וַאֶ
הֱלֹך בַּלֵּלָה וַאֶלְתָחֵם בָּה מִבְּקֹעַ הַשַחֲרִת עַד הַצָהֳרָם וַאֹחֲ
זֶהָ, וַאֶהֱרֹג כֻּלָה, שִבְעַת אֲלָפִן גְבָרִן וְגֻרִן וּגְבָרֹת וְגֻרֹ
ת וּרְחָמֹת, כִּי לְעַשְתָר כְּמֹש הֶחֱרַמְתִהָ. וַאֶקַח מִשָם אֶ[ת כְּ]
לֵי יהוה וַאֶסְחַבהֵם לִפְנֵי כְּמֹש. וּמֶלֶךְ יִשְרָאֵל בָּנָה אֶת
יַהַץ וַיֵשֶב בָּה בְּהִלְתָחֲמֹה בִּי, וַיְגַרְשֵהֻ כְּמֹש מִפָּנַי. וָ
אֶקַח מִמֹאָב מָאתֵן אִש כָּל רָשֵהֻ וָאֶשָאֵהֻ בְּיַהַץ וַאֹחֲזֶ הָ
לָסֶפֶת עַל דִיבֹן. אָנֹךִ בָּנִתִי קִרְחֹה, חֹמַת הַיַעֲרֵן, וְחֹמַת
הָעֹפֶל. וְאָנֹךִ בָּנִתִי שְעָרֵיהָ וְאָנֹךִ בָּנִתִי מִגְדְלֹתֶהָ, וְאָ
נֹךִ בָּנִתִי בֵּת מֶלֶךְ, וְאָנֹךִ עָשִתִי כִּלֵאי הָאָש[וּחַ לְמַ]יִן בְּקֶרֶב
הַקִר. וּבֹר אֵן בְּקֶרֶב הַקִר בּקִרְחֹה. וַאֹמַר לְכָל הָעָם: עֲשוּ לָ
כֶם אִש בֹּר בְּבֵתֹה. וְאָנֹךִ כָּרִתִי הַמִכְרְתָת לַקִרְחֹה בְּאַסִרֵ
י יִשְרָאֵל. אָנֹךִ בָּנִתִי עֲרֹעֵר, וְאָנֹךִ עַשִתִי הַמְסִלָת בְּאַרְנֹן.
אָנֹךִ בָּנִתִי בֵּת בָּמֹת כִּי הָרֻס הֻא. אָנֹךִ בָּנִתִי בֶּצֶר כִּי עִיִן
[הִא בְּאִ]ש דִיבֹן חֲמִשִן, כִּי כָל דִיבֹן מִשְמַעַת. וְאָנֹךִ מָלַכְ
תִ[י ..] מְאַת בַּקִרִן אֲשֶר יָסַפְתִי עַל הָאָרֶץ. וְאָנֹךִ בָּנִתִ
[י מְהֵ]דְבָא, וְדִבְלָתֵן וּבֵת בַּעַלְמְעֹן, וָאֶשָא שָם אֶת
...] צֹאן הָאָרֶץ. וְחוֹרֹנֵן יָשַב בָּה ב[...
...וַיֹ]אמֶר לִי כְּמֹש: רֵד הִלְתָחֵם בְחוֹרֹנֵן. וַאֵרֵד [וַאֶלְתָחֵ
ם בַּקִר וַאֹחֲזֶהָ וַיְשִבֶ]הָ כְּמֹש בְּיָמַי. ועל [ ] משם עש[
...]שת שדק ואנ[כ…
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)