מלכים ב | פרקים כג-כד | המהפכה של יאשיהו ומלכי יהודה האחרונים

המלך יאשיהו עושה את המהפכה הדתית הכי גדולה ומרשימה בתולדות עם ישראל. אחרי שנים של עבודה זרה קשה בתקופת מנשה, הוא כורת ברית בין העם לבין ה', ורודף אחרי העבודה זרה במרץ, כאשר הרושם שמתקבל מהפסוקים הוא של מהפכה מהירה ויסודית. סוגים רבים של עבודה זרה, מתקופות שונות ובמקומות שונים, נרדפים ונשרפים. לא רק שהמהפכה מגיעה לכל סוגי העבודה זרה, ולא רק שהבמות גם הן מטופלות והוא מבצר את מעמדו של המקדש, יאשיהו נכנס לואקום שנוצר בעקבות  היעלמות מלכת ישראל, מרחיק עד לאיזורים שהיו שייכים לממלכת ישראל ומבער את העבודה הזרה והבמות גם משם.  בסיכומו של עניין, נראה שזו התקווה לאיחוד הממלכה סביב ירושלים, המקדש ועבודת ה', תחת מלך צדיק ומוצלח עם הישגים דתיים ומדיניים מופלאים. פסוק ההערכה ליאשיהו מעצים את התקווה: "וְכָמֹהוּ לֹא־הָיָה לְפָנָיו מֶלֶךְ אֲשֶׁר־שָׁב אֶל־ה' בְּכָל־לְבָבוֹ וּבְכָל־נַפְשׁוֹ וּבְכָל־מְאֹדוֹ כְּכֹל תּוֹרַת מֹשֶׁה וְאַחֲרָיו לֹא־קָם כָּמֹהוּ".

התקווה מתנפצת בפסוק הבא: "אַךְ לֹא־שָׁב ה' מֵחֲרוֹן אַפּוֹ הַגָּדוֹל אֲשֶׁר־חָרָה אַפּוֹ בִּיהוּדָה עַל כָּל־הַכְּעָסִים אֲשֶׁר הִכְעִיסוֹ מְנַשֶּׁה". יאשיהו שב אל ה' בכל לבבו, אבל בכל זאת לא שב ה' מחרון אפו. ההתנפצות הזו מתסכלת, וגם לא מתאימה לכל מה שאנחנו מאמינים בו על תשובה, ועל תורת הגמול הא—להית. יאשיהו חוזר בתשובה למהדרין מן המהדרין ועושה כל מה שצריך,  אבל זה לא מספיק לקב"ה ובני יהודה יענשו בכל זאת על חטאות מנשה.

חז"ל דרשו שהפסוק מספר איכה נאמר כקינה על מותו של יאשיהו: "רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה' נִלְכַּד בִּשְׁחִיתוֹתָם אֲשֶׁר אָמַרְנוּ בְּצִלּוֹ נִחְיֶה בַגּוֹיִם", ומסבירים שיאשיהו נפל בגלל חטאי העם. הוא עשה מהפכה מדהימה, אבל המהפכה לא חלחלה לעם עצמו. למרות שזה הסבר טוב, צריך לשאול את עצמנו האם בסיפור כמו שהוא כתוב בספר מלכים עצמו יש רמז לסיבות ההנהגה הא—להית? מה המסר של ספר מלכים?

אפשר היה להציע שהמסר הוא שמרגע שבני ישראל חטאו כל כך הרבה, ונגזרה עליהם הגזירה, אין איך לתקן ואין מה לעשות. הכל באמת היה מושלם, אבל ה' בכל זאת לא סלח. זה מסר אפשרי, אבל אני חושב שהוא לא מתאים לתפיסה היהודית של תשובה, וכבר בפסוקים עצמם יש הסבר עמוק יותר.

לאורך כל הפסוקים יאשיהו פעיל ונמרץ, אבל העם פאסיבי. גם כשהוא כורת איתם את הברית, העם לא מגיב ולא עונה, בשונה מהברית של משה (שמות י"ט), של יהושע (יהושע כ"ד) או של אליהו (מלכים י"ח). התוצאה היא מהפכה יסודית מאוד, אבל מהפכה שלא מחלחלת מספיק עמוק. העם באמת לא עבד עבודה זרה יותר, אבל לא שינה את ההרגלים שלו.

עוד יותר מכך, המהפיכה של יאשיהו הייתה קצרה מדי ומאוחרת מדי. אחרי חמישים ושבע שנים של מנשה ואמון, ועוד 18 שנים במלכות יאשיהו לפני שהתחיל במהפכה הדתית, אנחנו מדברים על 75 שנים של עבודה זרה. יאשיהו מלך בסך הכל 31 שנה, מתוכם את רוב ימיו העביר בלי לעשות שינויים דרמטיים, ועוד 13 שנה אחרי המהפכה. השנים האלו לא הצליחו לחצוץ בין השנים של מנשה לשנים של המלכים שאחריו. יאשיהו עושה מהפכה מדהימה, אבל כשהוא איננו, בתקופת בניו, העם והמלכים חוזרים לחטוא במהירות כאילו הוא לא היה שם. התיאור בימיו הקצרים של יהואחז "וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' כְּכֹל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָיו", ובתקופת יהויקים התנ"ך מזכיר את מנשה ישירות: " וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' כְּכֹל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָיו .... וַיְשַׁלְּחֵם בִּיהוּדָה לְהַאֲבִידוֹ כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים:  אַךְ עַל פִּי ה' הָיְתָה בִּיהוּדָה לְהָסִיר מֵעַל פָּנָיו בְּחַטֹּאת מְנַשֶּׁה כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה: וְגַם דַּם הַנָּקִי אֲשֶׁר שָׁפָךְ וַיְמַלֵּא אֶת יְרוּשָׁלִַם דָּם נָקִי וְלֹא אָבָה ה' לִסְלֹחַ".

כמו בהרבה מקומות בתנ"ך, אחד המסרים הנבואיים בסיפור הוא שהקב"ה יודע הכל. אנחנו קוראים על התגובה של ה', ומתקוממים כנגד חוסר הצדק, אך כאשר נמשיך בסיפור נגלה שמה שהיה נראה לנו כחוסר צדק, היה נראה כך בגלל שאנחנו בני אנוש, שקוראים את הסיפור בקצב של בני אנוש, שלא יודעים את העתיד ולא את מה שיש בלב של אנשים. המהפכה המרשימה לא משיבה את חרון אף ה', כי למרות היותה מרשימה ויסודית, היא בעצם לא הופכת שום דבר. הרבה יותר קשה לתקן מאשר לקלקל, וגם יאשיהו המלך הצדיק ביותר, נזכר מאוחר מדי ובמעט השנים שנותרו לו לחייו, לא מצליח לנווט מחדש את ממלכת יהודה לכיוון חיובי.

גם שאר המלכים יקבלו את ההזדמנות שלהם לתקן, ובספר ירמיהו הוא יבקש וידרוש מהעם לשוב בתשובה ולהנצל, אך ספר מלכים מתאר לנו את מה שבאמת יקרה כשהוא כבר יודע את הסוף – ממלכת יהודה לא פנויה לשוב בתשובה ונועלת לעצמה את הדלת, ולכן "אף ה' הייתה בירושלים עד השליכו אותם מעל פניו".