מלכים ב | פרקים כא-כב | מנשה ויאשיהו, וחלון הצצה לסוגיית מלכים-דברי הימים

בפרקים של היום מופיעות שתי דמויות מנוגדות בתכלית. בפרק כ"א אנחנו פוגשים את מנשה, הגרוע שבמלכי יהודה. מתיאורו בפסוקים עולה דמות של מלך שנלהב אחר כל דבר שקשור לעבודה זרה: הוא משיב את האשרה ואת עבודת הבעל. הוא משתחווה לצבא השמים ומעביר את בנו באש. הוא עושה אוב וידעוני, והפסוקים משקפים את התחושה שהוא עובר בשיטתיות על כל סוגי התועבות והאיסורים. לא זו אף זו, מנשה מכניס את העבודה הזרה לתוך המקדש ממש: "וַיִּבֶן מִזְבְּחוֹת לְכָל צְבָא הַשָּׁמָיִם בִּשְׁתֵּי חַצְרוֹת בֵּית ה'" (כא, ה) וכן "וַיָּשֶׂם אֶת פֶּסֶל הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָשָׂה בַּבַּיִת אֲשֶׁר אָמַר ה' אֶל דָּוִד וְאֶל שְׁלֹמֹה בְנוֹ בַּבַּיִת הַזֶּה וּבִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָשִׂים אֶת שְׁמִי לְעוֹלָם" (כא, ז) – הפסוקים מדגישים את הזעזוע מהצבת התועבות בבית שבו שם ה' את שמו. "וַיַּתְעֵם מְנַשֶּׁה לַעֲשׂוֹת אֶת הָרָע מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִשְׁמִיד ה' מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (כא, ט) – יהודה הגיעה למצב כל כך גרוע, יותר גרוע מיושבי הארץ שלפני בני ישראל, אותם הקיאה הארץ מפני חטאיהם. ממילא, אנחנו שומעים לראשונה על גזירת הגלות: "וְנָטַשְׁתִּי אֵת שְׁאֵרִית נַחֲלָתִי וּנְתַתִּים בְּיַד אֹיְבֵיהֶם" (כא, יד).

בפרק כ"ב אנחנו פוגשים את יאשיהו, נכדו של מנשה: יאשיהו כבר בתחילה מוצג כמלך צדיק – ממש כדוד אביו (כלומר – אפילו ללא חטאי במות) והוא פועל במרץ לתקן את בית ה'. מחר נראה את התיקון היסודי שהוא עורך, ואולי היסודי ביותר שנעשה בהיסטוריה של ממלכת יהודה.

בסיפוריהם של שני המלכים, מנשה ויאשיהו, אנחנו נפגשים בפער משמעותי בין המסופר במלכים לבין המסופר בדברי הימים: אצל מנשה אנחנו שומעים במפתיע על תהליך חזרה בתשובה: "וּכְהָצֵר לוֹ חִלָּה אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהָיו וַיִּכָּנַע מְאֹד מִלִּפְנֵי אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו... וַיֵּדַע מְנַשֶּׁה כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים... וַיָּסַר אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר" (דה"ב לג, יב-טו). ואצל יאשיהו אנחנו שומעים שהיו שני שלבים למהפכה הדתית: בעוד בספר מלכים המהפכה מתחילה רק לאחר מציאת ספר התורה בשנת 18 למלכות יאשיהו, בדברי הימים (פרק לד) אנחנו שומעים שהיה שלב מקדים של טיהור עבודה זרה כבר משנת 12 למלכות יאשיהו, עוד לפני מציאת ספר התורה.

 פערים אלה הם צוהר משמעותי לשאלת היחס המתודי לפערים בין מלכים לדברי הימים. ממו"ר הרב מדן למדנו להתייחס לדברי הימים כספר שתפקידו תיעוד היסטורי, ולספר מלכים כספר שתפקידו מבט נבואי. כך ניתן להסתכל על סיפור מנשה – היסטורית, אכן מנשה חזר בתשובה לקראת סוף ימיו. אבל מבחינת מצבה הדתי של יהודה – חזרתו בתשובה של מנשה הייתה חסרת השפעה. מצבה הדתי של יהודה כבר הגיע לשפל כל כך גדול בהובלת מנשה, וחזרתו האישית בתשובה לא היה בה כדי לתקן את המצב (ויעיד על כך מצב יהודה בתקופת אמון, שמצוי בדיוק במצב של חטאי מנשה קודם חזרתו בתשובה).

באופן דומה ניתן להסתכל על השלב הראשון במהפכה הדתית של יאשיהו. יאשיהו אכן ניסה לתקן כבר בשלב הראשון למלכותו, אבל זה לא היה תיקון מספק מבחינה נבואית – ולכן ספר מלכים לא מזכיר את ניסיון התיקון הזה. כדי לבסס את הדברים, הרב מדן מזכיר פסוקים מספר ירמיהו בהם מתואר ניסיון תיקון שטחי שאיננו משכנע מספיק: "כִּי אִם תְּכַבְּסִי בַּנֶּתֶר וְתַרְבִּי לָךְ בֹּרִית נִכְתָּם עֲוֹנֵךְ לְפָנַי נְאֻם אֲדֹנָי ה'" (ירמיהו ב, כב) – תהליך התיקון איננו מספיק, וכן ניתן למצוא תיאור של אנשים שמנסים לטעון שנטהרו, אבל בפועל במסתרים עוד עובדים לעבודה זרה: "אֵיךְ תֹּאמְרִי לֹא נִטְמֵאתִי אַחֲרֵי הַבְּעָלִים לֹא הָלַכְתִּי רְאִי דַרְכֵּךְ בַּגַּיְא... כְּבֹשֶׁת גַּנָּב כִּי יִמָּצֵא כֵּן הֹבִישׁוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה מַלְכֵיהֶם שָׂרֵיהֶם וְכֹהֲנֵיהֶם וּנְבִיאֵיהֶם" – מתואר כאן מצב שבו החטאים עוד נוכחים, אבל בסתר. ייתכן שבשלב זה יאשיהו ניסה לטהר, אבל לא עשה זאת בצורה מספיק יסודית. בפרק כ"ג במלכים, נראה את השלב השני של מהפכת יאשיהו – שבה התיקון הוא מעמיק, רוחבי ויסודי.

נציין, שגישות ספרותיות ללימוד המקרא נוטות בדרך כלל ללמוד את מלכים במנותק מדברי הימים, ואת דברי הימים ללמוד לאור המסופר בספר מלכים, תוך השארת השאלה ההיסטורית בצד.

לשיעורו של הרב מדן על מנשה >>

לשיעורו של הרב מדן על יאשיהו >>