מלכים ב | פרק ב | אליהו עולה בסערה השמימה

ללא התראה מוקדמת עבורנו הקוראים, הפרק נפתח בהצהרה: "וַיְהִי בְּהַעֲלוֹת ה' אֶת אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם" (ב, א), וכך אנו מגלים על הפלא העתיד להתרחש בהמשך הפרק עוד לפני שהסיפור מתחיל. למרות זאת, הסיפור נושא אופי סודי ומותח. בדומה אלינו הקוראים, גם הנביאים שפוגשים את אליהו ואלישע כבר יודעים מה עתיד להתרחש: "וַיֵּצְאוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים... אֶל אֱלִישָׁע וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֲיָדַעְתָּ כִּי הַיּוֹם ה' לֹקֵחַ אֶת אֲדֹנֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ" ובכל זאת אלישע בתגובתו מנסה לשמור על מעטה הסודיות: "וַיֹּאמֶר גַּם אֲנִי יָדַעְתִּי הֶחֱשׁוּ" (ב, ג) – כולם יודעים, ובכל זאת הדבר נשאר מתחת לפני השטח ולא מדובר בקול.

במוקד עלילת הסיפור של עליית אליהו בסערה השמימה, מצויות שתי דינמיקות חשובות: 1. זו שבין אליהו ואלישע. 2. זו שבין אלישע לבני הנביאים. שתיהן מכוונות אל מקום אחד: כניסתו של אלישע לנעליו הגדולות של אליהו. הרב אלחנן סמט בדבריו המצורפים עומד על כמה מסגרות מבניות חשובות בפרק: 1. פסגת העלילה בעליית אליהו השמימה, כאשר עד אליה ההתרחשות היא בנסיונו העיקש של אלישע לדבוק במורו לנבואה, ואחריה ההתרחשות ממוקדת בהוכחת מעמדו של אלישע כנביא בדרגתו של מורו ורבו. 2. שתי מערכות היחסים כוללות דו-שיח שחוזר על עצמו בתבנית של שלושה וארבעה (תבנית חוזרת במקרא, שבה שלושת האיברים הראשונים חוזרים על עצמם וברביעי מגיע הפאנץ').

שלוש פעמים, אליהו מבקש מאלישע שישאר במקומו (בגלגל, בבית אל וביריחו) ולא יצטרף אליו אל התחנה הבאה. ככל הנראה, אליהו רצה לצאת אל מסעו לבדו. אולי בדומה לניסיונו לברוח ממקום יישוב ומתפקידו, כפי שראינו בבורחו לאחר מעמד הר הכרמל. אלישע מתעקש ונשבע שלוש פעמים: "חַי ה' וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֶזְבֶךָּ". לאחר הפעם השלישית, אליהו כנראה מתרצה, ומשלב זה מודגשת המילה שניהם - הם נמצאים יחד, כפי שרצה אלישע. שאיפתו זו של אלישע מתבטאת באופן מזוקק ברגע השיא שלפני עליית אליהו "וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי" - אלישע רוצה להיות לא רק המחליף של אליהו, אלא גם ממשיכו. לאחר מכן, רכב האש וסוסי האש (האש, שמצלצלת לנו את קנאותו של אליהו מהסיפורים בהם השתמש באש) - מפרידים בין שניהם - וזו נקודת המפנה. אלישע רואה את אליהו עולה ובכך יודע שזכה לרוחו של אליהו, ואז וְלֹא רָאָהוּ עוֹד - אלישע נשאר לבדו.

מכאן, אלישע ישחזר מופתים רבים שעשה אליהו, וכך יווכחו הנביאים ויצהירו "וַיֹּאמְרוּ נָחָה רוּחַ אֵלִיָּהוּ עַל אֱלִישָׁע" (ב, טו). אמנם, סצנת המעבר בין אליהו לאלישע מדגישה גם את ההבדלים ביניהם, ומזכירה לנו מדוע הוחלף אליהו. אליהו בסיום תפקידו, עובר בתחנות כניסתם של בני ישראל לארץ, רק במסלול ההפוך: מן הגלגל לבית אל, משם ליריחו, משם לחציית הירדן (כמו יהושע ומשה) – ומשם הוא יוצא מן התמונה. אליהו כנביא, ויתר על עם ישראל. אלישע לאחר עזיבת אליהו עושה את המסלול חזרה: מן הירדן ליריחו ומשם פנימה אל תוך הארץ. גם במעשיו, אלישע מהווה תמונת ראי של אליהו: בעוד נבואתו הראשונה של אליהו הייתה על עצירת גשמים, פעולתו הראשונה של אלישע היא ריפוי המים של העיר יריחו. אם כן, הפרק מראה שמצד אחד, אלישע זוכה לעוצמתו של אליהו רבו, ומצד שני הוא לוקח אותה אל המקום הנדרש (כפי שעוד נראה): שימוש בכוחות הנבואה לטובת עזרה וישועה לעם ישראל.