מלכים ב | פרקים יג-יד | בין ארם, ישראל ויהודה

בפרקים של היום אנחנו פוגשים הרבה מלכים: בממלכת ישראל אנחנו מתקדמים עם בית יהוא ורואים את יהואחז בנו של יהוא, ולאחר מכן את יואש וירבעם צאצאיהם – המשותף לכולם, שהם ממשיכים לאחוז בחטאי ירבעם בן נבט. בממלכת יהודה אנחנו פוגשים את אמציה מלך יהודה (בנו של יואש), שמוצג כמלך צדיק. סופו של אמציה, כמו אביו – בקשר שקושרים עליו, ולאחריו מגיע עוזיה מלך יהודה. נזכיר כמה נושאים שעולים בפרקים:

1. סגירת סיפורי אלישע: בפרק י"ג אלישע חולה ומכין את הקרקע לקראת מותו. מוטיבים רבים בסיפור זה חשובים ונוגעים בנקודות רבות שעלו בפרקי אליהו ואלישע: א. בכיו של יואש על אלישע שעומד למות "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו" – המילים שאמר אלישע על לכתו של אליהו. ב. נבואתו האחרונה של אלישע, שמנבא ליואש על חץ תשועה בארם - ולמרות מצבה הירוד של ממלכת ישראל, מנבא על ישועה שתבוא. ג. הניסים שממשיכים להתחולל בעקבות דמותו של אלישע גם לאחר מותו. כמובן שיש עוד מה להרחיב הן בסיפור הנבואה ליואש והשימוש בחיצים, והן בסיפור החייאת עצמות המת שנגעו בקברו של אלישע. מצורפים דברי הרב אלחנן סמט על נבואת התשועה ליואש מול ארם ויריית החיצים. 
    

2. רחמי ה' על ישראל: תהליך מעניין ועקבי שמאפיין את פרקים י"ג-י"ד הוא רחמי ה' על ישראל. למרות התמדת חטאי ירבעם בממלכת ישראל, בפרקים שלנו משהו משתנה בהנהגת הקב"ה את עם ישראל – והוא אט אט מושיע אותם אל מול ארם. כך למשל אצל יהואחז נאמר "וַיְחַל יְהוֹאָחָז אֶת פְּנֵי ה' וַיִּשְׁמַע אֵלָיו ה' כִּי רָאָה אֶת לַחַץ יִשְׂרָאֵל" (יג, ד) – ה' שמע אליו לא כי חזר בתשובה, אלא "כי ראה את לחץ ישראל". הפסוקים מדגישים אף את העובדה שהיענות זו של הקב"ה לא גרמה לישראל לשנות את דרכיהם: "וַיֵּשְׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאָהֳלֵיהֶם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם: אַךְ לֹא סָרוּ מֵחַטֹּאות בֵּית יָרָבְעָם" (יג, ה-ו) – השקט חזר כתמול שלשום, אבל גם החטאים נשארו כתמול שלשום. בסוף הפרק נאמר שה' ריחם על ישראל בזכות אבות, "לְמַעַן בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וְלֹא אָבָה הַשְׁחִיתָם וְלֹא הִשְׁלִיכָם מֵעַל פָּנָיו עַד עָתָּה" (יג, כג) – ונראה שיש כאן ממש "התנצלות" של הפסוקים: לכאורה היה מגיע לישראל שיושלכו מעל פני האדמה – אבל הקב"ה לא חפץ בכך, והוא הושיע אותם בזכות אבותיהם. גם אצל ירבעם בנו של יואש, שמגיע להישגים מדיניים תקדימיים – ומשיב את גבול ישראל ללבוא חמת (גבול הממלכה המאוחדת בימי שלמה המלך) – סיבת ההצלחה של ישראל היא עליבותם: "כִּי רָאָה ה' אֶת עֳנִי יִשְׂרָאֵל מֹרֶה מְאֹד וְאֶפֶס עָצוּר וְאֶפֶס עָזוּב וְאֵין עֹזֵר לְיִשְׂרָאֵל. וְלֹא דִבֶּר ה' לִמְחוֹת אֶת שֵׁם יִשְׂרָאֵל מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם וַיּוֹשִׁיעֵם בְּיַד יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ" (יד, כו-כז). 
    

3. הישגי ישראל ויהודה והיחס ביניהן: יואש מצליח סוף סוף לנצח את ארם, כנבואת אלישע – והוא מחזיר לישראל את הערים בצפון שנלקחו מישראל על ידי חזאל. אמציה המלך, מקבילו בממלכת יהודה שהיה מלך צדיק – נוחל גם הוא הצלחה צבאית משמעותית, בהכאת אדום (יד, ז). במהלך קריאת פרק י"ד, צפויה לנו הפתעה גדולה – בין שני המלכים מתפתח ויכוח שמוביל למלחמת אחים בין ישראל ויהודה. מעניין לנתח את המשא ומתן בין שני הצדדים – אמציה שאומר "נתראה פנים" ויואש שמשיב לו באמצעות המשל "הַחוֹחַ אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן שָׁלַח אֶל  הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן לֵאמֹר תְּנָה אֶת בִּתְּךָ לִבְנִי לְאִשָּׁה" (יד, ט), ומאשים את אמציה בשאננות בעקבות הניצחון על אדום.

מה פשר החלפת הדברים בין יואש לאמציה, ומדוע היא מובילה למלחמה ביניהם? נדב נאמן במאמר המצורף פורס יריעה רחבה ברקע ההיסטורי (מבחוץ ומבפנים) למלחמה זו. נזכיר נקודות בודדות מדבריו: יואש, בעקבות הצלחותיו אל מול ארם, ראה את עצמו כממלכה דומיננטית וחזקה יותר מיהודה. במקביל, אמציה נוחל הצלחה מול אדום – הצלחה שיכולות להיות לה השלכות כלכליות חשובות, בשל פתיחת הדרך לכיוון מפרץ אילת. את ההצלחה הזו משאיר אמציה לעצמו ולא משתף בה את ישראל. זה יכול להסביר למה יואש בנאומו מרגיש צורך להזכיר את ניצחון יהודה על אדום – וחשוב לו להדגיש שניצחון זה לא הופך את יהודה למעצמה כמותו.

החלפת הדברים מסתיימת במלחמה קשה בה יהודה מובסים בידי ישראל. גולת הכותרת היא בפריצתו של יואש לירושלים "וַיָּבֹא יְרוּשָׁלִַם וַיִּפְרֹץ בְּחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם בְּשַׁעַר אֶפְרַיִם עַד שַׁעַר הַפִּנָּה אַרְבַּע מֵאוֹת אַמָּה: וְלָקַח אֶת כָּל הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף וְאֵת כָּל הַכֵּלִים הַנִּמְצְאִים בֵּית ה' וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ" (יד, יג-יד) – ואנחנו מציינים כאן נקודת שפל חדשה בתולדות פיצול הממלכה. לא רק שישראל, בהמשך לחטאי ירבעם, מונעת מתושביה לעלות לראות את פני ה' בירושלים – כאן מלך ישראל נכנס ופוגע בירושלים ובבית ה', ושודד אותם – כאחרון מלכי הגוים.

בדור הבא, מתרחש תהליך מעניין: ההתעצמות המדינית נמשכת, ישראל מגיעה עד לבוא חמת כאמור לעיל, ועזריה (=עוזיה) מצליח להגיע לאילת - גם, כבימי שלמה. הניסוח המפתיע "וַאֲשֶׁר הֵשִׁיב אֶת דַּמֶּשֶׂק וְאֶת חֲמָת לִיהוּדָה בְּיִשְׂרָאֵל" שנאמר על ירבעם מלך ישראל, הוביל חלק מהפרשנים להסביר שבין ירבעם השני ועזריה מלך יהודה שרר שיתוף פעולה, טענה שניתן להביא לה תימוכין ממקומות נוספים. יוצא, אם כן, שבתקופת ירבעם ועזריה יש תיקון משמעותי לדור שלפניהם – וממלכות יהודה וישראל נמצאות בברית ופועלות יחד, במקביל להתעצמות כל ממלכה בנפרד. כך יוצא ששתיהן יחד מגיעות לגבולות הממלכה המאוחדת של שלמה המלך. אם כן, אולי אנחנו עומדים בפני מבחן: ה' מרחם על ישראל דווקא בגלל מצבם העלוב למרות שהם חוטאים בחטאי ירבעם; ויהודה זוכים להצלחה בהובלתו של מלך צדיק. הממלכות אכן מצליחות, ומגיעות לשיתוף פעולה ביניהן (!). האם יש כאן פתח לאיחוד הממלכה ותיקון בעיות היסוד של שתי הממלכות? האם נוצרה כאן הזדמנות לאיחוד מחודש ולכינון נאמנות של ישראל ויהודה לעבודת ה'?