מלכים א | פרק יא-יב | נפילת ממלכת שלמה ופיצול הממלכה

פרק י"א נפתח בתיאור חריף של חטאי שלמה. פרקי העוצמה והאוטופיה של מלכותו האדירה של שלמה, סופגים מכה קשה ומפתיעה בפרקנו. מבט חטוף על פרק ג' מגלה הקבלות ניגודיות בין פרק ג' לפרק י"א (מוזמנים לחזור לפרק ג' ולהשוות בין הפרקים: את מי שלמה אהב, מה היחס בינו לבין דרכו של דוד, עבור מה משמש המספר 1000, ועוד) הקבלות שממחישות את המעבר מתיאור ההתעצמות וההתבססות של מלכות שלמה, לתיאור נפילתה.

הפרקים שלנו עמוסים בתוכן ספרותי, הקבלות לפרשיות אחרות ובשאלות תיאולוגיות משמעותיות. ננסה לגעת בחלקם.

1. פיצול הממלכה: הקב"ה הבטיח לדוד שמלכותו תהיה נצחית, וגם אם בניו יחטאו – ה' יוכיח אותם ויביא להם ייסורים, אבל לא יסיר אותם מן המלכות. כעת, שלמה חוטא ועולה השאלה – מה תהיה תגובתו של ה'? להפתעתנו הרבה אנחנו רואים שה' מחליט לקרוע את הממלכה משלמה, ממש בדומה לנאמר לשאול: "קָרֹעַ אֶקְרַע אֶת הַמַּמְלָכָה מֵעָלֶיךָ וּנְתַתִּיהָ לְעַבְדֶּךָ" (יא, יא) – ועולה השאלה – הרי הובטח לדוד שבית מלכותו ישאר לעולם? התשובה לכך מובאת בהמשך: "רַק אֶת כָּל הַמַּמְלָכָה לֹא אֶקְרָע שֵׁבֶט אֶחָד אֶתֵּן לִבְנֶךָ לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי" (יא, יג) וכאן אנחנו מגלים את אופן מימוש ההבטחה של ה' לדוד: מלכות דוד תישאר, אבל תצטמצם למלוכה על יהודה בלבד, בירושלים. כאן מתחדש הרעיון של פיצול הממלכה, פיצול בעל השלכות דרמטיות על כל המשך הסיפור של עם ישראל בתקופת בית ראשון, וכנראה אף מעבר לכך. בנבואתו לירבעם, מסייג אחיה את רעיון פיצול הממלכה – "וַאעַנֶּה אֶת זֶרַע דָּוִד לְמַעַן זֹאת אַךְ לֹא כָל הַיָּמִים" - הפיצול אמור להיות זמני. מוזמנים להמשיך להחזיק בראש לאורך לימוד ספר מלכים – מהם המחירים של פיצול הממלכה ומה היתרונות שלה, והאם יהיו הזדמנויות לאיחוד מחודש?
   [בהקשר לנקודה זו, בפרקנו אפשר למצוא גם הקבלה משמעותית בין סיפור שאול-דוד לסיפור שלמה-ירבעם. מוזמנים לעיין בפרק ולהרחיב בכך בעצמכם:)]

2. שטני שלמה והסיבתיות הכפולה לפיצול הממלכה: סיפור שטני שלמה מובא בפרקנו כאחד מהעונשים שה' הביא לשלמה על חטאיו. אלא שהצגתם בפרק נעשית באופן מאוד מוזר. בצורה ארוכה ומסורבלת מתארים הפסוקים את ההיסטוריה של קורות הדד האדומי ובריחתו למצרים מפני דוד, ודווקא את הקשיים שהסב לשלמה הפסוקים לא מתארים בפועל. קריאה מדוקדקת בסיפורו של הדד מעלה, באופן מפתיע מאוד, הקבלות לסיפורו של משה במצרים: הדד בורח ממלך שרוצה להרוג אותו. הוא מגיע לבית פרעה ונולד לו ילד שגדל בבית פרעה. ובשלב מסוים הוא רוצה לחזור לארצו ואומר לפרעה "שלחני ואלך אל ארצי".

התופעה הזו בפסוקים מרתקת במיוחד, לאור ההקבלות שכבר עסקנו בהן – בין האופן שבו מעצמת שלמה מתבססת, לבין ממלכת מצרים. ממלכת שלמה על עוצמתה הופכת לממלכה משעבדת, וסביבה עבדים שבורחים מאדוניהם (כמו הדד ורזון בן אלידע) מנסים למרוד בה. הדברים מגיעים לכדי הבשלה כאשר ירבעם, גם הוא מעבדי שלמה, מנסה למרוד במלך. באופן אירוני, ירבעם נאלץ לברוח למצרים. לאחר מותו של שלמה, ישראל בהובלת ירבעם מבקשים מרחבעם, בנו של שלמה, להקל את עול המיסים הכבד. מדבריהם אנו שומעים שבעצם, החיים תחת מלכותו של שלמה היו קשים: "הָקֵל מֵעֲבֹדַת אָבִיךָ הַקָּשָׁה וּמֵעֻלּוֹ הַכָּבֵד אֲשֶׁר נָתַן עָלֵינוּ" (יב, ד). רחבעם מסרב לבקשתם ובעקבות זאת העם מורד וממליך את ירבעם.

כאן עולה השאלה – מדוע התפצלה הממלכה? בעקבות נבואת ה' והעונש שהטיל על שלמה או בעקבות מרידת העם שמאס במיסים כבדים? התשובה הקלאסית היא גם וגם – יש כאן סיבתיות כפולה. אבל נראה שיש כאן יותר מזה: לאור הדברים שהעלנו, נראה ששני המישורים, הא-לוהי והאנושי, מתחברים כאן לכדי רעיון אחד: הביקורת הא-לוהית היא על השיבה למצרים של שלמה (הן בנשיאת בת פרעה, הן בירידה למצרים כדי להרבות סוסים, וכמובן בעבודה הזרה שנכנסת לממלכה בעקבות הנ"ל), ולמעשה גם מרידת העם באה בעקבות אותו דבר בדיוק: העם מואס בשיעבוד הקשה לטובת צרכי המעצמה הגדולה.

ואם הזכרנו את תפקידה החשוב של מצרים בפרקנו, אי אפשר שלא להזכיר את האופן האירוני שבו ירבעם נכשל בתפקידו ולא מקיים את צו ה' לשמור את תורתו, שהרי על העגלים שהוא מקים בבית אל ובדן הוא אומר "הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (יב, כח).

מוזמנים לשמוע את שיעורו המצורף של ד"ר יושי פרג'ון שמרחיב בסיפור שטני שלמה, ולוקח את העולה בפרק לרעיונות אחרים, מעניינים מאוד אף הם.

לסיום נזכיר, שלקראת סוף פרק י"ב, רחבעם מתארגן למלחמת אחים – בניסיון למנוע את פיצול הממלכה. ה' מזהיר אותו באמצעות שמעיה הנביא שיחזור על עקבותיו, ורחבעם שומע בקול ה': "וַיִּשְׁמְעוּ אֶת דְּבַר ה' וַיָּשֻׁבוּ לָלֶכֶת כִּדְבַר ה'". בכך נמנעת מלחמת אחים גדולה (רחבעם יצא עם 180,000 לוחמים!), שבמקומות אחרים במקרא כן יצאה אל הפועל. בכך, סיפור פיצול הממלכה נגמר באיזשהו טעם טוב: רחבעם שומע בקול ה', ומונע בכך מלחמת אחים.

***

עוד מצורף: קטע קצר מתוך ספרו של חבר קבוצת הוואטסאפ, פרופ' עמוס פריש (תודה לו על ההפניה והסיכום!), שעוסק בדמותו של רחבעם. בניגוד לתפיסה המקובלת, שסיפור הפילוג מציג את רחבעם כאדם סכל, שבהתנהגות מטופשת ויהירה גרם לפילוג הממלכה, פרופ' פריש מבקש להציג את תיאור דמותו בצורה מאוזנת יותר. בסעיף האחרון של דברי הסיכום שלו לספרו "הקריעה הגדולה" הוא דן בדמותו של רחבעם בסיפור ומצביע על יסודות אחדים בסיפור המעידים על תבונה ושיקול דעת של רחבעם. הטלת כל האחריות לפילוג על כתפיו אינה הולמת את ההקשר (הנבואה לשלמה ונבואת אחיה לירבעם  – בפרק י"א) וגם לא את ההתייחסות להקשר זה  בסיפור (פס' טו וכב–כד), שלפיהם הפילוג בימי רחבעם הוא עונש על חטא שלמה אביו. עם זאת, לדעתו אין הסיפור פוטר את רחבעם מכל אשמה; אלא במסגרת "הסיבתיות הכפולה", המאפיינת את הכתיבה המקראית, טעותו של רחבעם משתלבת בתוכנית האלוקית.