מלכים א | פרקים ט-י | הדרדרות מלכות שלמה

לאחר הקמת המקדש התנ"ך מתאר את המשך מפעלי הבניה, הקשרים הכלכליים, והתעצמות הממלכה של שלמה. רמזים לבעיות ולחטאים שהופיעו עד לפרק זה, מועצמים ומודגשים. נעיר לגבי כמה נקודות: 

אזהרת הקב"ה על קיום המקדש: בתפילה שבפרק ח' שלמה מבקש שהמקדש יהיה מקום תפילה, ובין השאר ישמש את עם ישראל גם בתקופות בהם יהיו בגלות: "כִּי יֶחֶטְאוּ לָךְ כִּי אֵין אָדָם אֲשֶׁר לֹא יֶחֱטָא וְאָנַפְתָּ בָם וּנְתַתָּם לִפְנֵי אוֹיֵב וְשָׁבוּם שֹׁבֵיהֶם אֶל אֶרֶץ הָאוֹיֵב...  וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ אַרְצָם אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבוֹתָם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִיתִי לִשְׁמֶךָ:" (ח, מו-מט). שלמה מתאר מצב שבני ישראל יהיו בגלות, אבל המקדש ימשיך להתקיים. הקב"ה מדגיש בפניו שזו טעות – על אף קדושתו אין הבטחה לקיומו של המקדש, ואם בני ישראל יחטאו ויתחייבו גלות, גם המקדש ייחרב. בטעות של שלמה יטעו בני ישראל גם בתקופות מאוחרות יותר, שיסמכו על קדושתו של המקדש ויחשבו שהמעשים הם לא מה שקובע, וירמיהו נדרש להזהיר אותם שהמקדש לא מוגן: "אַל תִּבְטְחוּ לָכֶם אֶל דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר לֵאמֹר הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵמָּה:" (ירמיהו ז, ד).  

מפעלי הבניה וההשוואה למצרים: שלמה ממשיך במפעלי הבניה הגדולים שלו. קשרים מסחריים, ולקיחת מס עובד שנועדו בתחילה להקמת בית המקדש, המשיכו גם לאחר מכן להקמת בית המלך, וממשיכים להתקיים גם אחרי ששתי המטרות האלו הושגו: "וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל חֵשֶׁק שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר חָפֵץ לַעֲשׂוֹת". המטרה של הקמת בית המקדש מצדיקה לקיחת מיסים ושעבוד, אבל מרגע שהמלך מתרגל לשעבד את העם יהיה לו קשה להפסיק. בפרקים שלנו ממשיכה ההשוואה למצרים בביטויים כמו ערי מסכנות, פרשים ומס עובד, ומופיע גם פרעה עצמו. שלמה לוקח לאישה את בת פרעה, ויחד איתה גם את האידיאל של מלכות הפרעונים שניסו לפאר את שמם במפעלי בניה מרשימים. מצורף מאמר מאת ד"ר חנן גפני שמרחיב בנושא. 

לא ירבה לו זהב: המילה המנחה של הפרקים היא זהב. המילה זהב מופיעה לא פחות מ17 פעמים בשני הפרקים יחד, וישנו עיסוק נרחב בדרכים השונות בהם שלמה קיבל זהב, ובשימושים המפוארים שעשה בזהב הזה, עד לקביעה "כֶּסֶף לֹא נֶחְשָׁב בִּימֵי שְׁלֹמֹה לִמְאוּמָה". בתורה ישנם שלושה איסורים על המלך: "רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס... וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד:" (דברים יז, טז־יז). שלמה נכשל בכל השלושה: המרדף אחרי הזהב בולט, הפרק נגמר בהקמת חיל המרכבות והפרשים, והתנ"ך מדגיש שמוצא הסוסים במצרים, ובפרק הבא נקרא גם על ריבוי הנשים של שלמה. המשותף לשלוש האיסורים הוא שהם מגבילים את כוחו של המלך. המלך הוא דמות עם סמכויות בלתי מוגבלות וחשוב לתורה לוודא שהכוח לא יעלה לו לראש: "לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱ—לֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם:  לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול..."

הגמ' בסנהדרין כא: מביאה את סיפורו של שלמה כהסבר מדוע התורה לא מפרטת את נימוקי המצוות: שלמה חשב שהסיבה שלא להרבות נשים היא כדי שלבו לא יסור, ולכן חשב שהוא יוכל להרבות נשים ולשמור את עצמו מלסור, אך טעה ונכשל. שלמה חשב שהסיבה שלא להרבות סוסים היא כדי לא להשיב את העם מצרימה, חשב שיוכל להרבות סוסים בלי להשיב את העם מצרימה, אבל טעה ונכשל. הכוח משחית ומושך, וקשה להיזהר ממנו אם לא קובעים לעצמנו גדרים ברורים.

מצורף שיעורו של הרב בזק על פרק ט' בו הרב מרחיב בעניין הזהב שמוזכר בפרקים ובכמה עניינים נוספים, ובאופן כללי מומלצת כל סדרת השיעורים על עלייתו ונפילתו של המלך שלמה.