מלכים א | פרק ג | משפט שלמה ועניינים נוספים

פרקנו עמוס באירועים משמעותיים לביסוס מלכות שלמה. נתייחס בקצרה לשלוש נקודות, כל אחת מהנקודות ניתנת לקריאה בפני עצמה.

החלום בגבעון

ה' נגלה לשלמה בחלום ונותן לו לבקש משאלה. תשובתו של שלמה – שמבקש חכמה לשפוט, ולא עושר וכבוד – מגלה את תודעתו בעת כניסתו לתפקיד: דגש על המחויבות והאחריות לשפוט את עם ישראל כראוי, ולא עיסוק במעמדו העתידי כמלך מכובד. בקשת שלמה מוצאת חן בעיני ה', והוא יזכה בשל כך הן לחכמה שביקש, והן לעושר וכבוד. ייתכן, שבקשת שלמה לחכמת משפט יושבת על נקודה משמעותית, שעוד קשורה למלכות דוד: בהמלכת דוד ראינו את המשפט המכונן "ה' יראה ללבב". בפרקנו שלמה מזכיר את יושר הלבב של דוד אביו ומבקש לזכות גם בעצמו ללב שומע שיוכל לשפוט בצדק את עם ישראל. שלמה מבקש ללכת בדרכו של דוד אביו שהיה בעל לב ישר, וה' מבשר לו שהוא יזכה ל"לֵב חָכָם וְנָבוֹן אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא הָיָה לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא יָקוּם כָּמוֹךָ" – בהמשך, במשפט שלמה, באמת נראה את יכולתו של שלמה לחדור אל לבבם של בעלי הדין – יכולת שבאופן פשוט לא קיימת אצל בני אדם אלא אצל ה' בלבד.

משפט שלמה

כיצד שלמה הכריע את הדין במשפט הנשים הזונות? האמנם סמך לגמרי על מבחן החרב שבסוף הסיפור? פרשנים וחוקרים רבים סירבו להסתפק במבחן החרב כדרך הבלעדית להכרעה במשפט. האברבנאל הציע שהתובעת (זו שמציגה את הסיפור באריכות) היא אם הילד: זו שמפרטת באריכות את טענותיה היא כנראה דוברת האמת, בעוד הנתבעת שמשיבה בקצרה – היא השקרנית. זה שיודע שהוא משקר בדין, יעדיף למעט בדברים. ואילו המלבי"ם הציע שדווקא הנתבעת, זו שמשיבה בקצרה לדברי הפותחת בדין, היא אמו האמיתית הילד החי – בשל העובדה שבדבריה היא מקדימה את הילד החי לילד המת. פרופ' משה גרסיאל, בקטע המאמר המצורף, מציע להכריע בשאלה זו על ידי ניתוח מדוקדק של הרצף הסיפורי של המשפט, ולאור פרטי טענות הנשים. טענתו, שהמתלוננת המאריכה בדבריה היא אם הילד החי. עם זאת, לאורך התקדמות הסיפור החוויה שלנו כקוראים מעמידה עבורנו בספק את השאלה מי מבין הדוברות היא האם האמיתית, וממילא ההפתעה בהכרעת שלמה גדלה.

נציין שתי נקודות מעניינות שעולות מדבריו: 1. התובעת פונה אל המלך לשטוח את טענותיה בצורה מסודרת, בעוד הנתבעת משיבה ישירות ובאופן אימפולסיבי אל התובעת, ולא מישירה את דבריה אל המלך. 2. התובעת מדייקת בדבריה: היא מספרת שהשכיבה את ילדה לישון אצלה בעוד אם הילד המת, כאשר החליפה בין התינוקות – שמה את התינוק בחיקה ובכך חזרה על אותה טעות של חוסר זהירות שעלולה לגרום למות הילד.

זרעים להידרדרות מלכות שלמה

אנחנו נמצאים בשלב צמיחתה של מלכות שלמה, ובפרק י"א נראה את תחילת ההידרדרות. חז"ל ביקרו את שלמה על חלק מן הדברים המתרחשים בפרקנו, ובכך ניתן אולי לראות כבר בפרק ג' את הזרעים להידרדרות שבהמשך. כך למשל לגבי נשיאת בת פרעה שבפרקנו הפסוקים עוד לא מבקרים אותה: "אמר רב יהודה אמר שמואל: בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים, ועלה בו שירטון, ועליו נבנה כרך גדול של רומי" (שבת נו:); אפילו לגבי משפט שלמה מצינו ביקורת בחז"ל: "א"ר יהודה אמר ר' אלעאי אילו הייתי שם פוקרין הייתי כורך על צוארו, כשהוא אומר קחו לי חרב אילולי שנתמלאת עליו רחמים כבר נהרג, ועל אותה שעה הוא אומר אי לך ארץ שמלכך נער" (קהלת רבה י).

לאור זה, יהיה מעניין לקרוא את הפסוק שנאמר על שלמה בתחילת הפרק "וַיֶּאֱהַב שְׁלֹמֹה אֶת ה' לָלֶכֶת בְּחֻקּוֹת דָּוִד אָבִיו רַק בַּבָּמוֹת הוּא מְזַבֵּחַ וּמַקְטִיר" (ג, ג) – תבנית זו מוכרת לנו מאוד מהמשך ספר מלכים – זו התבנית שבה מעריכים את רמתו הדתית של המלך, לאור השאלה האם הוא עובד את ה' והאם הוא מזבח בבמות. אלא שבפרקנו, המקדש עוד לא נבנה ואיסור במות עוד לא נכנס לתוקף – ומדוע, אם כן, נאמר ששלמה היה צדיק, "למעט" העובדה שהוא מזבח בבמות? איך שלא נסביר את הדברים, כבר מפסוק זה נשמעת הסתייגות מועטה מצדקתו של שלמה.

שאלת היחס למעשיו הגדולים והמרשימים של שלמה היא שאלת מפתח, שתמשיך ללוות אותנו גם בפרקים הבאים. גם במעשים הטובים והמשמעותיים, תמשיך לרחף השאלה האם מעורבים כאן גם גורמים בעייתיים, שהם יהיו אלה שיובילו להידרדרות שבהמשך.