מלכים א | פרק יח | עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעפים

מעמד הר הכרמל הוא אחד השיאים הדתיים בתנ"ך. אליהו מעמיד למבחן את א–להותו של ה', ובתוך אקסטזה דתית שמגיעה לאחר הנצחון, שוחט את נביאי הבעל ומגייס את עם ישראל לכריתת ברית מחודשת עם ה'. 

הרעיון המרכזי של הפרק הוא התביעה של אליהו מהעם להכריע: "וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל כָּל הָעָם וַיֹּאמֶר עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים אִם ה' הָאֱ–לֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו". מהתביעה של אליהו אנחנו יכולים להבין שבני ישראל לא נטשו את ה': הם המשיכו להחזיק באמונתם המקורית, אבל הוסיפו לה גם דת נוספת: עבודת הבעל. אליהו לא מוכן לקבל את זה. הוא רוצה טוטאליות וחד משמעיות – או שה' הוא הא–להים, או שהבעל. [שימו לב לכך שמשפט התנאי של אליהו חסר את הסיום "ואם הבעל האלהים לכו אחריו", ייתכן שמחוסר רצון להעלות אפילו אפשרות שכזו על שפתיו]. 

רמז מטרים למטרת המעמד אפשר למצוא כבר בתחילת הפרק בדו שיח עם עובדיהו. עובדיהו מוצא את אליהו ומתרגש "הַאַתָּה זֶה אֲדֹנִי אֵלִיָּהוּ". אבל אליהו יודע שהוא עובד אצל אחאב, ומתעקש שאחאב הוא האדון שלו: "וַיֹּאמֶר לוֹ אָנִי לֵךְ אֱמֹר לַאדֹנֶיךָ הִנֵּה אֵלִיָּהוּ". התנ"ך מעיד "וְעֹבַדְיָהוּ הָיָה יָרֵא אֶת ה' מְאֹד", ואנחנו יודעים שהימצאותו בבית אחאב עזרה להציל 100 נביאים, אך בכל זאת אליהו תובע מעובדיהו תביעה חד משמעית: תחליט מי הוא האדון האמיתי שלך. 

גם במעמד הר הכרמל יש רצון להכריע באופן חד משמעי – מי הוא הא–להים האמיתי. 

בהקשר זה אפשר לשים לב למדרש שם על שמו של אליהו, ולפני כן הקדמה קצרה על שמות ה': חשוב לשים לב ליחס שבין שם הוויה: "ה'" או 'יקוק', לבין שם 'א–להים'. ה' הוא שמו הפרטי של הקב"ה. כל שאר השמות הם לא שמו של ה', אלא תפקידים וכינויים שלו, ובין השאר גם השם 'א–להים' מבטא תפקיד של א–להים: שליט ושופט. הוויכוח במעמד הר הכרמל הוא מיהו הא–להים, ה' או הבעל. 

זוהי גם משמעות השם "אליהו". אליהו הוא שם תיאופורי (כינוי שכולל בתוכו את שם ה') כפול, והוא כולל בתוכו שני סוגים של שמות תיאופוריים: גם תחילית "א–ל" כמו אצל אלישע ואליעזר למשל, וגם סיומת "י–הו" כמו אצל חזקיהו ועובדיהו למשל. אבל למעשה השם שלו מבטא בדיוק את התפקיד שלו בעולם: להוכיח שהא–להים האמיתי הוא ה': א–לי י–הו.