הושע | פרק יא | כי נער ישראל ואוהבהו

פרק י"א מדבר במושגי אב ובן והוא פשוט נוגע ללב. הקב"ה מתאר, בפשטות ובכנות – שהוא פשוט אוהב את ישראל, הנער: "כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ וּמִמִּצְרַיִם קָרָאתִי לִבְנִי" (יא, א). וכמו במערכת יחסים קלאסית בין אב לבנו המתבגר – האב דואג לבנו, והבן כפוי טובה: "וְאָנֹכִי תִרְגַּלְתִּי לְאֶפְרַיִם קָחָם עַל זְרוֹעֹתָיו וְלֹא יָדְעוּ כִּי רְפָאתִים" – ה' נושא את אפרים בזרועותיו ואפרים איננו מכיר בכך שרפואתו מה'. "בְּחַבְלֵי אָדָם אֶמְשְׁכֵם בַּעֲבֹתוֹת אַהֲבָה וָאֶהְיֶה לָהֶם כִּמְרִימֵי עֹל עַל לְחֵיהֶם וְאַט אֵלָיו אוֹכִיל" - ה' מרים את העולל על לחייו בחיבה ומאכיל אותו בכפית.

למרות כל זאת, הנער לא שב אל ה', ובאה אליו פורענות על כך: "וְחָלָה חֶרֶב בְּעָרָיו וְכִלְּתָה בַדָּיו וְאָכָלָה מִמֹּעֲצוֹתֵיהֶם" (יא, ו). אבל תוך כדי הפורענות, נכמרים רחמיו של ה' על הנער באהבתו אותו: "אֵיךְ אֶתֶּנְךָ אֶפְרַיִם אֲמַגֶּנְךָ יִשְׂרָאֵל אֵיךְ אֶתֶּנְךָ כְאַדְמָה אֲשִׂימְךָ כִּצְבֹאיִם נֶהְפַּךְ עָלַי לִבִּי יַחַד נִכְמְרוּ נִחוּמָי" (יא, ח). ה' מודיע שלא ישחת שוב את אפרים: הוא ישיב אותם לבתיהם, והם ישובו ללכת אחריו.

בפרק ב' ראינו התרחשות דומה, אבל לא במושגי אב ובן אלא במושגי בעל ואישה. גם שם הבעל הרבה לעשות טובות לאשתו, וזו התמידה בבגידתה בו. הפתרון שם היה תהליך שלם של חזרה למדבר וחידוש האהבה. בפרקנו, נראה שהתהליך הוא פשוט יותר: משל האב והבן מראה את האהבה המובנת מאיליה, זו שאיננה תלויה בהתנהגות האהוב; ואפילו כאשר מגיע לילד להיענש – בסופו של דבר אביו ירחם עליו.