דילוג לתוכן העיקרי

חבקוק פרק א | עד אנה ה' שועתי ולא תשמע

ספר חבקוק נפתח בצורה סוערת מאוד. באופן חריג לספרות הנבואה, הספר נפתח לא בנבואה של ה' לנביא, אלא בזעקה של הנביא לה'. ומדובר בזעקה קשה: "עַד אָנָה ה' שִׁוַּעְתִּי וְלֹא תִשְׁמָע אֶזְעַק אֵלֶיךָ חָמָס וְלֹא תוֹשִׁיעַ" (א, ב) הנביא גם זועק וגם קובע שה' איננו שומע את זעקתו וקובל על כך – מדוע אינך מושיע?

בכמה מקומות במקרא דמויות בולטות ונביאים זועקים לה' ושואלים את שאלת הסבל והרוע בעולם, ופרק א' בספר חבקוק הוא מהבולטים שבהם – הן באריכותו והן בעוצמת הטענות של הנביא. המונחים "רשע" ו"צדיק" משמשים מונחי מפתח בפרק. חבקוק שואל מדוע הרשע מכתיר את הצדיק (א, ד), ומדוע ה' "מחריש" כאשר הרשע מבלע את הצדיק ממנו (א, יג). חבקוק גם טוען שהצלחת הרשעים מהווה חילול ה', והיא זו שגורמת לכשדים לזבוח לעבודה זרה: "עַל כֵּן יְזַבֵּחַ לְחֶרְמוֹ וִיקַטֵּר לְמִכְמַרְתּוֹ" (א, טז).

באמצע הפרק, סגנון הנבואה משתנה, והוא דומה יותר לסגנון נבואי קלאסי – נבואה שבה' הוא הדובר, ומתאר את הפורענות הצפויה לבוא: "כִּי הִנְנִי מֵקִים אֶת הַכַּשְׂדִּים הַגּוֹי הַמַּר וְהַנִּמְהָר הַהוֹלֵךְ לְמֶרְחֲבֵי אֶרֶץ לָרֶשֶׁת מִשְׁכָּנוֹת לֹּא לוֹ" (א, ו) – ואם כן הנבואה בפרקנו מכילה גם את תוכן נבואת הפורענות, וגם את תגובותיו הקשות של חבקוק על תוכן הנבואה ועל הפורענות הצפויה לבוא.

בפרק הבא, נראה שחבקוק עומד ומצפה לשמוע את תשובת ה': "עַל מִשְׁמַרְתִּי אֶעֱמֹדָה וְאֶתְיַצְּבָה עַל מָצוֹר וַאֲצַפֶּה לִרְאוֹת מַה יְדַבֶּר בִּי וּמָה אָשִׁיב עַל  תּוֹכַחְתִּי" (ב, א). עיקרה של תשובת ה', שנרחיב בה גם מחר, הוא: "אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ כִּי בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר" (ב, ג). חבקוק מחכה לתשובה מה', ותשובת ה' היא שעל חבקוק לחכות לישועה, שתגיע. מה פשר תשובה זו? חבקוק זועק מתוך הכאב והמצוקה של הרגע ומעוניין בתשובה! מה יועיל לו לחכות? בזמן שימתין, הרשע ימשיך לכתר את הצדיק?

דומה שכאן, ובמקומות רבים נוספים במקרא (דומני שכך בכמה ממזמורי תהילים), תשובת המקרא לשאלת הסבל היא – יש להמתין, בסופו של דבר הישועה תגיע. אפשר אכן לשאול – איזו מן תשובה זו? אבל ברובד אחר, נראה שיש כאן רעיון עמוק מאוד: כוחה של האמת וכוחם של הצדיקים איננו ברגע הנוכחי, אלא בבחינת התוצאות בפרספקטיבה של זמן ארוך. לא צריך להיות הוגה דעות דגול כדי לדעת שכוחו של העם היהודי בהישרדות לאורך זמן, ולאו דווקא ברגע ההווה – שהוא לא תמיד המרשים ביותר. ברובד נוסף, דומה שהתשובה כי הישועה תגיע לאחר זמן, מכילה בתוכה מרחב שבו האדם פועל. אם בכל פעם שהאדם יזעק ה' יושיע באופן מיידי, לא יהיה מרחב פעולה לאדם – וממילא, לא תהיה בחירה חופשית. הקב"ה ברא עולם שבו יש התמודדות ואתגר לאדם, שבו בני האדם חופשיים לבחור. הישועה תגיע, אבל לאחר זמן. קודם כל, האדם יאלץ להתמודד בכוחות עצמו – ולבחור בטוב. להרחבה בעיקרון תיאולוגי זה, מומלץ לקרוא את דבריו המצורפים של הרב אליעזר ברקוביץ', מתוך ספרו אמונה לאחר השואה.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)