תהילים נז | בברחו מפני שאול במערה

כמו מזמורים היסטוריים אחרים שראינו המזמור מעניק הצצה לחוויה הנפשית של דוד בסיפור מוכר — "בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי שָׁאוּל בַּמְּעָרָה". תיאור הסיפור המקורי מופיע בספר שמואל א' פרק כ"ד ובו מסופר כיצד דוד הסתתר במערה, שאול נכנס להסך רגליו (=להתפנות), ודוד נמנע מלפגוע בו באמירת: "חָלִילָה לִּי מה'  אִם אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הזֶּה לַאדֹנִי לִמְשִׁיחַ ה' לִשְׁלֹחַ יָדִי בּוֹ" (שמו"א כד, ו). במקום לפגוע בשאול דוד כורת את כנף מעילו ובכך מוכיח לו שאין לו כוונות רעות ועל שאול להפסיק לרדוף אחריו. המזמור שלנו משתמש במספר מילים מרכזיות מהסיפור המקורי ונותן להן הקשר חדש. במקום  "כְּנַף הַמְּעִיל אֲשֶׁר לְשָׁאוּל" ובמקום ההחלטה של דוד לחוס על שאול ("וְאָמַר לַהֲרָגְךָ וַתָּחָס (=ואחוס) עָלֶיךָ", פסוק י' שם) אצלנו מנוסח הבטחון בה' באותם מילים: "חָנֵּנִי אֱ-לֹהִים חָנֵּנִי כִּי בְךָ חָסָיָה נַפְשִׁי: וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ אֶחְסֶה עַד יַעֲבֹר הַוּוֹת". כנגד הצרה אליה דוד נקלע והמצוקה הכללית בה הוא מצוי - הפתרון והמרגוע מגיעים מההבנה שהוא יכול לחסות תחת כנפיו של ה'.

לסיפור המערה בשמואל א פרק כ"ד יש סיפור תאום בשמואל א פרק כ"ו. גם בסיפור בפרק כ"ו דוד מקבל הזדמנות לפגוע בשאול, נמנע מכך, לוקח ממנו משהו ומוכיח לו שאין לו סיבה לרדוף אחריו. בסיפור התאום דוד מקבל את ההזדמנות לפגוע בשאול בעודו ישן מוקף בחייליו, ובמקום זאת לוקח ממנו את החנית. המזמור משתמש במילים שמזכירות גם את הסיפור הזה: "נַפְשִׁי בְּתוֹךְ לְבָאִם אֶשְׁכְּבָה לֹהֲטִים בְּנֵי אָדָם שִׁנֵּיהֶם חֲנִית וְחִצִּים".

יתכן שהמזמור מעניק משמעות עמוקה גם להחלטותיו של דוד ברצף סיפורי בריחתו משאול. במספר מזמורי תהלים דוד מזכיר את ההתמודדות מול שאול ומתפלל לה' שיעזור לו ויפגע באויביו (ראו גם מזמורים יח, נד, נט). בסיפור המערה ובסיפור החנית דוד נמנע מלפגוע בשאול, אבל לא בגלל שהוא לא רואה בו אויב. הוא רואה בו אויב, אבל מסרב לפגוע בו בעצמו — ומשאיר את האחריות על כך לה': "וַיֹּאמֶר דָּוִד חַי־ה' כִּי אִם־ה' יִגֳּפֶנּוּ אוֹ־יוֹמוֹ יָבוֹא וָמֵת אוֹ בַמִּלְחָמָה יֵרֵד וְנִסְפָּה׃ חָלִילָה לִּי מֵה' מִשְּׁלֹחַ יָדִי בִּמְשִׁיחַ ה'" (שמו"א כ"ו, י-יא).  זהו הרעיון במזמורי התהלים הללו: דוד שומר על טהרת המעשים שלו ולא מוכן לפגוע במשיח ה', ומבקש מה' שאם זו אכן התוכנית שלו, ש"ימצא דרך אחרת" לעשות את העבודה.

לעתים אנשים עושים פעולות שונות מתוך קביעה ש"המטרה מקדשת את האמצעים", ולמען התוכנית הגדולה אפשר לעשות מעשים בעיתיים. מדוד אנחנו לומדים גישה אחרת — אנחנו נעשה את המעשה הנכון וננקוט באמצעים ראויים, ובעזרת ה', ה' יסובב את המציאות וידאג שגם התוצאות יהיו טובות.