תהילים ט | לַמְנַצֵּחַ עַלְמוּת לַבֵּן

הפרשנים התלבטו מה משמעות הכותרת "לַמְנַצֵּחַ עַלְמוּת לַבֵּן". יש שפירשו "על מות" כשני מילים שעניינם מותו של אחד מבני דוד – בנה של בת שבע, או אבשלום. יש שהסבירו כמילה אחת – עלמות. על פי פסוק שמתאר את עבודת הלויים נראה כיוון אחר: "וּזְכַרְיָה וַעֲזִיאֵל וּשְׁמִירָמוֹת וִיחִיאֵל וְעֻנִּי וֶאֱלִיאָב וּמַעֲשֵׂיָהוּ וּבְנָיָהוּ בִּנְבָלִים עַל עֲלָמוֹת:  וּמַתִּתְיָהוּ וֶאֱלִיפְלֵהוּ וּמִקְנֵיָהוּ וְעֹבֵד אֱדֹם וִיעִיאֵל וַעֲזַזְיָהוּ בְּכִנֹּרוֹת עַל הַשְּׁמִינִית לְנַצֵּחַ" (דבה"י א, טו, כא־כב). מסתבר לומר ש"עלמות" הוא סוג של כלי נגינה. באופן דומה תתבאר גם הכותרת הקשה של מזמורים ו' וי"ב. מכיוון שמזמורי התהילים נכתבו במקורם כשירה, חלק מן הכותרות מעניקות מידע מוזיקלי על הדרך בה יש לבצע את השיר. לעתים מדובר על סוג הנעימה ולעתים על הכלי באמצעותו יש לנגן. גם במהלך המזמורים יש מונחים מוזיקליים. כך למשל הביטוי "סלה" מתפרש בפי רבים מפרשני ימי הביניים כ"לעולמי עד", אך הרד"ק ומרבית הפרשנים החדשים מסבירים שמשמעות המילה היא רק לעניין הדרך בה יש לבצע את השיר. 

המזמור כולל בתוכו רכיבים בולטים של שבח והודאה לה': "אוֹדֶה ה' בְּכָל לִבִּי אֲסַפְּרָה כָּל נִפְלְאוֹתֶיךָ", וגם רכיבים של תחינה ובקשה: "חָנְנֵנִי ה' רְאֵה עָנְיִי מִשֹּׂנְאָי". בפירוש דעת מקרא, עמוס חכם מציע שלושה כיוונים ליישוב המתח: ייתכן שהמזמור נאמר על ידי אדם שמצוי בצרה, וכל דברי השבח לה' הם רק הבטחה לשבח את ה' אם יגאל. הכיוון השני הוא  שהמזמור נאמר לאחר הגאולה ולשונות התחינה והבקשה הן רק ציטוט של הבקשות שהאדם ביקש לפני בזמן הצרות. עמוס חכם מצדד בגישה שלישית: הזמן בו נאמר המזמור הוא אכן לאחר גאולה וישועה, אבל כל יהודי יודע שתמיד יהיו עוד צרת, ותמיד צריך להמשיך לבקש בקשות מהקב"ה.