תהילים פח | חווית נטישה

מזמור פ"ח שאנחנו לומדים היום ומזמור פ"ט שנראה מחר, חותמים את הספר השלישי של תהילים. בשניהם מתוארת מצוקה ותחושות נטישה מצדו של ה'. מזמור פ"ח מתאר תחושות אלה מן ההיבט האישי, ומזמור פ"ט מן ההיבט הלאומי. הרעיון המשותף בא לידי בשני המזמורים באמירה שה' הסתיר פניו וזנח: "לָמָה ה' תִּזְנַח נַפְשִׁי תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי" (פח, טו), "וְאַתָּה זָנַחְתָּ וַתִּמְאָס הִתְעַבַּרְתָּ עִם מְשִׁיחֶךָ" (פט, לט).

בתיאור תחושת הנטישה במזמור פ"ח, מדגיש המשורר את תיאורי השאול: "כְּמוֹ חֲלָלִים שֹׁכְבֵי קֶבֶר אֲשֶׁר לֹא זְכַרְתָּם עוֹד וְהֵמָּה מִיָּדְךָ נִגְזָרוּ" (פח, ו). המשורר חושש מאוד מן הירידה לשאול ומרגיש שבירידתו אל השאול הוא ננטש ומאבד את הקשר שלו עם ה'. חווית הנטישה של המשורר מתעצמת בעקבות היחס שהוא מקבל ממכריו, שבעקבות צרותיו מתרחקים ממנו: "הִרְחַקְתָּ מְיֻדָּעַי מִמֶּנִּי שַׁתַּנִי תוֹעֵבוֹת לָמוֹ" (פח, ט).

כנגד הפחד להינטש, מתעקש המשורר להמשיך ולזעוק לה', וכך גם לשמור על הקשר עמו: "וַאֲנִי אֵלֶיךָ ה' שִׁוַּעְתִּי וּבַבֹּקֶר תְּפִלָּתִי תְקַדְּמֶךָּ" (פח, יד). יתרה מזאת: המשורר מבקש מה' שימנע ממנו לרדת אל האבדון, בנימוק הבא: "הַיְסֻפַּר בַּקֶּבֶר חַסְדֶּךָ אֱמוּנָתְךָ בָּאֲבַדּוֹן" (פח, יב). הוא מעוניין להמשיך לחיות כאן, בעולם הזה, כדי להמשיך ולהפיץ את שם ה' בעולם. מחר נראה בע"ה את המשך העיסוק בחווית הנטישה ואת השאלות שהיא מעלה.