תהילים סד | וירם א–להים חץ פתאום

בתחילת המזמור המשורר מתפלל לקב"ה שישמע את קולו, ולאחר מכן עובר לתאר את מעשי הרשעים ואת המפלה שיספגו מאת ה'. המזמור ערוך במידה כנגד מידה: הרשעים "דָּרְכוּ חִצָּם דָּבָר מָר", וירו בפתאומיות: "לִירוֹת בַּמִּסְתָּרִים תָּם פִּתְאֹם יֹרֻהוּ וְלֹא יִירָאוּ" והקב"ה בתגובה עתיד לירות בהם חץ בפתאומיות "וַיֹּרֵם אֱ–לֹהִים חֵץ פִּתְאוֹם". הם זממו מזימות ואמרו לעצמם שאף אחד לא רואה אותם: "אָמְרוּ מִי יִרְאֶה לָּמוֹ" וכולם יראו את מפלתם: "יִתְנֹדֲדוּ כָּל רֹאֵה בָם". 

התוצאה המיוחלת של עשיית הצדק, במידה כנגד מידה שתביא על הרשעים את עונשם, היא שכל החברה תבין כי "פֹּעַל אֱלֹהִים וּמַעֲשֵׂהוּ הִשְׂכִּילוּ", והצדיקים ישמחו ויהללו את ה'. זוהי התפילה אליה אנחנו מתפללים בראש השנה "ובכן צדיקים יראו וישמחו" – בחזרתו של הקב"ה לשפוט את עולמו.