תהילים מג | הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעֹת פָּנַי וֵאלֹהָי 

מסתבר מאוד שמזמורים מב ומג היו במקור מזמור אחד שחולק לשנים. המזמור המאוחד מחולק לשלושה בתים עם פזמון חוזר שחותם כל בית (בשינויים קלים) – "מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וּמַה תֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעֹת פָּנַי וֵאלֹהָי" (תהילים פרק מג, ה). 

בבית הראשון (שהוא החצי הראשון של מזמור מב) אנחנו שומעים על מצבו הנפשי של המשורר, שמתגעגע לקב"ה ולבית ה', אך עוד לא מסוגל לפנות לה'. הבית חותם בקריאה "הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעוֹת פָּנָיו" (תהילים פרק מב, ו). בבית השני, הוא כבר מצליח לפנות לה' ולספר לו על הצרות שלו, וכאן החתימה משתנה ל"הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעֹת פָּנַי וֵאלֹהָי". ה' חוזר להיות הא–להים שלו, כשהקשר ביניהם חוזר ומתקרב. בבית האחרון, שהוא מזמור מג — המזמור שלנו, המשורר כבר מצליח להגיע לרמה הגבוהה ביותר של הקשר, ולהתפלל. כאן הוא כבר קורא לה' ומבקש שישפוט אותו מאויביו, ישלח את אורו ויביא אותו לשמוח ולהודות במזבחו.