תהילים כז | ה' אורי וישעי

המזמור מזוהה עם חודש אלול והימים הנוראים ומדבר על הקשר עם ה', על הבטחון בה', ועל בקשת הישועה.  במאמר המצורף הרב אלחנן סמט מראה שהמזמור מתחלק לשני חלקים שונים  מאוד זה מזה (א־ו, ז־יג) שרק ביחד מעניקים למזמור את משמעותו. בתחילת המזמור המשורר בוטח בה', רגוע ושלו: "אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה לֹא יִירָא לִבִּי", וכל תפילתו היא להתמדת הקשר: "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי", כאשר החלק הראשון נחתם בראש מורם, בשמחה ובתרועה: "וְעַתָּה יָרוּם רֹאשִׁי עַל אֹיְבַי סְבִיבוֹתַי וְאֶזְבְּחָה בְאָהֳלוֹ זִבְחֵי תְרוּעָה אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה לַה'". החלק השני נפתח בקריאה לה': "שְׁמַע ה' קוֹלִי אֶקְרָא וְחָנֵּנִי וַעֲנֵנִי" מתוך תחושה שה' כבר לא נמצא עם המשורר: "אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי אַל תַּט בְּאַף עַבְדֶּךָ". החלק השני נחתם באמונה שנותנת למשורר את הכוח להמשיך: "לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב ה' בְּאֶרֶץ חַיִּים". המשורר לא מצליח אפילו מסיים את המשפט, כמו אומר "אם לא הייתה לי האמונה...". 

שני החלקים של המזמור מייצגים שני מצבים בקשר של אדם עם א–להיו. יש זמנים בהם אנחנו מרגישים שאנחנו קרובים, שה' מאיר לנו פנים וקרוב אלינו, ויש זמנים שפתאום הקב"ה נראה רחוק, קשה לחוש אותו ונראה לנו שננטשנו בצד. הסדר במזמור מראה שלא מדובר על תהליך של אדם שמחפש את ה' (חלק 2) ואז מוצא (חלק 1), אלא בשתי תנועות נפש שיכולות לחיות בקרבו של אדם לסירוגין ולפעמים ממש באותו יום. המזמור חותם בפסוק שמופנה אל הקורא ומבקש ממנו: בכל מצב שהוא, קרוב או רחוק: "קַוֵּה אֶל ה' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה'". המסר הזה משמעותי לימים הנוראים, תקופה שתחושות קרבה מרוממות ותחושת אשמה וריחוק משמשות בה בערבוביה.