תהילים כג-כד

מזמור כג – בנאות דשא ירביצני: בין ריאליה להפשטה: מזמור כ"ג המפורסם מתאר את שלוותו של דוד הבוטח בה', נמצא בנאות דשא רעננות ואפילו כאשר הוא מהלך בגיא צלמוות הוא איננו מפחד, כי ה' עמו. נראה שלא לחינם המזמור הולחן בכמה לחנים והוא תופס מקום מכובד בשבת —  הציוריות של המזמור ותחושת הנוכחות הא-לוהית שהוא מעביר מושכים את הלב. מצורף דיון בין הרב יעקב מדן והרב חיים נבון (https://youtu.be/c4ATKWCOjnA) ובו קטע קצר ומומלץ מאוד העוסק במזמור שלנו (בדקות 31:38-39:02 בסרטון). הרב מדן בדמיונו העשיר מכניס אותנו לאווירת הפרק, במשעולים ובוואדיות של מדבר יהודה כאשר דוד בורח מפני שאול, ומתאר בחן רב את הרגע שבו נאמר המזמור – וכמו נופח בו רוח חיים. תיאור זה של הרב מדן מעלה בין השניים דיון על אופיים של פרקי תהילים. מצד אחד, הפרקים נאמרו בהקשר קונקרטי על ידי דוד המלך. ומצד שני, המזמורים משמשים כל אדם לאורך הדורות בתפילותיו ובכיסופיו לה'. האם יש חשיבות להבנת ההקשר שבו המזמור נאמר, או שעדיפה דווקא ההפשטה שלו, ההופכת אותו לעל-זמני?

מזמור כד – מי יעלה בהר ה': בסרטון הקצרצר המצורף, הרב אלקנה שרלו (https://youtu.be/_ruGJRV6qAk) עומד על תפקודו של המזמור כמזמור פותח - המזמור פותח את השבוע בשיר של יום ראשון, ואף את השנה אנחנו פותחים בקריאה בקול של מזמור כ"ד בליל ראש השנה. המזמור מכיל שלושה חלקים שלכאורה עוסקים בנושאים שונים: 1. הקב"ה כבורא העולם. 2. מיהו האדם הראוי לעלות להר ה' – האדם הישר. 3. תיאור פתיחת השערים לקראת הכנסת ארון-הברית. החלוקה לנושאים שונים גרמה לחלק מהחוקרים לטעון שיש כאן הרכבה של מזמורים נפרדים. אבל הרב אלקנה בדבריו מסביר את הקשר המתבקש בין חלקי המזמור, ומכנה את המזמור מזמור המפגש עם ה'. המזמור פותח בתיאור גדולת ה', וממילא בשלב השני שואל – מיהו זה שיכול להיות ראוי לפגוש את ה'? התשובה לכך היא שהאדם הישר והראוי, והעם הישר והראוי יכולים לזכות לפגוש את ה'. מכאן אנחנו עוברים לשלב השלישי – והוא כניסת הארון לבית המקדש, המבטא את בחירתו של הקב"ה לשכון בתוך בני ישראל הראויים לכך. נראה שגם חז"ל בגמרא (שבת ל. – מומלץ לעיין בפנים) בתארם את הדרמה שעברה על שלמה המלך בעת הכנסת הארון לשערי המקדש, הבינו שהמזמור שלנו עוסק בשאלה הגדולה – האם ובאיזה אופן האדם יכול להיות ראוי לבנות בית לשכינה?