תהילים קמז | מגיד דבריו ליעקב
במאמר מבית מקרא, ד"ר אריה סטריקובסקי מחלק את המזמור לשלושה חלקים, כאשר כל חלק נפתח בציווי להלל (א), להודות (ז) או לשבח (י"ב). החלקים מתחלקים לארבעה יחידות. לאחר הציווי לשבח, מגיעה התייחסות למצבה של ירושלים (רק בחלקים הראשון והשלישי), לאחר מכן מופיע תיאור של שליטת הקב"ה בשמיים ובטבע, ולבסוף יחסו של הקב"ה לבני האדם (מצורפת טבלה). בכל יחידה ישנה התקדמות מחלק לחלק: ביחס לציווי להלל, בחלק הראשון ישנה קריאה להלל כללי, בחלק השני כבר מתבאר שמדובר על אמירת תודה באמצעות כינור ולבסוף מתואר שבני ירושלים הם אלו שצריכים להלל. ביחס לבניין ירושלים יש התקדמות מעיר שנדחיה חוזרים אליה לעיר משגשגת. ביחס לטבע יש התקדמות משליטה בצבא השמים שאין לה השפעה על העולם (הכוכבים), לשליטה בגשם ובמזון ועד לשליטה באסונות כמו כפור וההגנה מפניו. גם ביחס לבני האדם יש שינוי משמעותי: בחלק הראשון מופיע תיאור כללי של תמיכתו של הקב"ה ב"ענווים" והשפלתו את הרשעים, בחלק השני מפורטות התכונות של הצדיקים לעומת הרשעים, ובחלק השלישי מתחדד שהצדיקים הם בני ישראל שזכו לקבל את חוקיו של הקב"ה.
הרעיון במזמור הוא היחס שבין הטבע, וגבורת ה' ביחס לטבע, לבין האדם שזכה לקבל את התורה. בחלק השלישי המשורר משווה בין הטבע שמקבל את צו ה' ומקיים אותו: "הַשֹּׁלֵחַ אִמְרָתוֹ אָרֶץ עַד מְהֵרָה יָרוּץ דְּבָרוֹ" (טו) לבין עם ישראל שגם הוא זכה לקבל את חוקיו מאת ה'. (ראו השוואה כזו גם בישעיהו נ"ה). ולאורך המזמור מודגש ההבדל בין הטבע שלא קיבל את חוקיו של הקב"ה, כמו הבהמות, שמקבלות את המזון שלהן ללא הבדל ביניהן ובלי שום דרישה מיוחדת, לבין בני האדם, שאמנם זוכים גם הם לקבל את הברכה מאת ה', אבל נדרשים לעבוד בשביל כך.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)