דילוג לתוכן העיקרי

תהילים קמה | תהלה לדוד

 

המזמור "אשרי" שגור בפינו ונאמר בכל יום שלוש פעמים במסגרת התפילה. חז"ל אמרו שכל האומר מזמור תהלה לדוד בכל יום שלוש פעמים – מובטח לו שהוא בן העולם הבא, והגמרא מביאה לכך נימוק כפול: "משום דאתיא באל"ף בי"ת... משום דאית ביה פותח את ידך... משום דאית ביה תרתי" (ברכות ד:). מסקנת הגמרא, אם כן, שצירוף שתי סיבות מייחד את המזמור: העובדה שהוא מקיף את כל אותיות הא"ב (למעט נ', עיינו בגמרא שם), והעובדה שנזכר בו השבח "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון".

 

אם ננתח את המזמור לחלקיו, נוכל לראות בו ביטויי מפתח והתקדמות הדרגתית. ד"ר בני גזונדהייט וראובן קימלמן במאמר המצורף מראים שהשלד של המזמור נע סביב פעולה הברכה. בתחילה, דוד עצמו מברך: "תְּהִלָּה לְדָוִד אֲרוֹמִמְךָ אֱ-לוֹהַי הַמֶּלֶךְ וַאֲבָרֲכָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד: בְּכָל יוֹם אֲבָרֲכֶךָּ..." (קמה, א-ב). באמצע המזמור, יש התרחבות כך שכל קהל החסידים כבר מברכים את ה': "יוֹדוּךָ ה' כָּל מַעֲשֶׂיךָ וחֲסִידֶיךָ יְבָרֲכוּכָה" (קמה, י). ובסוף המזמור, התהליך מושלם כאשר הברכה חובקת כל – כולם מברכים את ה': "תְּהִלַּת ה' יְדַבֶּר פִּי וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד" (קמה, כא).

 

המזמור מתחלק לשני חלקים מרכזיים. בחלק הראשון (פסוקים ג-ט) נמצאת במוקד החוויה האישית של דוד, המצטרפת לתשבחות של דורות קודמים. הרעיון העיקרי המתפתח בחלק השני (פסוקים יא-כ) הוא הרחבת מעגל השבח לה' לכל בני האדם. זה נעשה על ידי תיאור חסדיו של ה' לכל ברואיו, עד שבסופו של דבר "כל בשר" מצטרף לברך את ה'. חוליית המעבר (פסוקים ט-יא) בין שני החלקים והמפתח להרחבת השבח לכל הברואים הוא על ידי קהל החסידים: "יוֹדוּךָ ה' כָּל מַעֲשֶׂיךָ וַחֲסִידֶיךָ יְבָרֲכוּכָה: כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵרוּ וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ (קמה, י-יא) – ברגע שמצטרפים לדוד חסידים נוספים המספרים את מלכותו וגבורתו של ה', התפוצה נעשית רחבה הרבה יותר, עד שהיא מגיעה לכל הבריאה.

 

אם נחזור למעלות שחז"ל ציינו עבור מזמור תהלה לדוד, נראה שאפשר לחבר את הדברים למבנה הפשוט של המזמור. חז"ל ראו את ייחודו של הפרק בכך שהוא מקיף את כל אותיות הא"ב, ודומה כי עובדה מבנית זו משקפת גם את ליבת התוכן של המזמור: כשם שהוא מקיף את כל אותיות הא"ב, הוא מבצע תהליך עד שברכת ותהילת ה' מקיפים את כל הבריאה. בחלקו האחרון של המזמור (יג-כא), מופיעה המילה כל לא פחות מארבעה עשרה פעמים. גם החשיבות של הפסוק פותח את ידיך מובנת, משום שפסוק זה משקף לא רק את מלכותו של ה' על העולם ועוצמתו (כפי שמופיע בתחילת החלק השני, פסוקים יא-יג) אלא גם את הדאגה והאכפתיות של ה' לברואיו, הדואג לכל מחסורם. נקודה זו, המפותחת באופן מפורט בעיקר בפסוקים יד-טז, מגיעה לשיאה בפסוק "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן" – ובסוף המזמור אכן כל אותם חיים מברכים את ה': "תְּהִלַּת ה' יְדַבֶּר פִּי וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד".

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)