תהילים קמ-קמא | הלשון והפה

לאחר רצף ארוך של מזמורים שעוסקים בסיפורו של עם ישראל, בחורבן ובגאולה, בהלל והודאה, אנחנו נמצאים בחטיבת מזמורים (קלח-קמד) המיוחסים בכותרתם לדוד. מבחינת אופי התכנים, המזמורים דומים למזמורים מן החלקים הראשונים של ספר תהילים – משום שהם עוסקים בעולמו של היחיד: בהתמודדותו הרוחנית של המשורר השואף להיות צדיק, בהתמודדותו עם הרשעים שמסביבו, וכדומה.

שני המזמורים קמ-קמא עוסקים בהינצלות מן הרשע. מזמור ק"מ מתאר את לשונו החדה והעוקצנית של הרשע ואת פיו הארסי: "שָׁנֲנוּ לְשׁוֹנָם כְּמוֹ נָחָשׁ חֲמַת עַכְשׁוּב (=ארס של נחש) תַּחַת שְׂפָתֵימוֹ סֶלָה" (קמ, ד). שימו לב לעולם הדימויים – החדות והארס. שמצד אחד מעלים לנו דימוי של נחש, שהוא מסוכן במובן הפשוט. ומן הצד השני, דימויי חדות וארסיות לשפה ושיח נמצאים גם בעברית העכשווית – כדימויים לשפה צינית המנסה לפגוע במי שעומד כנגדה לטובת האינטרסים של בעל הלשון החדה. המשורר מרגיש שהרשעים אורבים לו ומנסים ללכוד אותו ולהפילו: "מֹקְשִׁים שָׁתוּ לִי סֶלָה" (קמ, ו) והוא מבקש מה' שיציל אותו מידם.

גם במזמור קמ"א מופיע העיסוק בפה, אבל הפעם בפיו של המשורר. המשורר מתפלל לה' שיעזור לו לשמור על פיו "שִׁיתָה ה' שָׁמְרָה לְפִי נִצְּרָה (=מנעול) עַל דַּל שְׂפָתָי" (קמא, ג) – הלוואי שתהיה לי ניצרה בפתח הפה, שתאבטח אותו ותשמור שלא ייפלטו כדורים לשווא. גם במזמור זה המשורר מבקש להינצל מן הרשעים, אבל במובן אחר. לא בקשה להינצל מהרשעים המנסים לפגוע בו במובן הפיזי. אלא בקשה להינצל מן הרשעים – שלא להיגרר אחר מעשיהם וחטאיהם: "אַל תַּט לִבִּי לְדָבָר רָע לְהִתְעוֹלֵל עֲלִלוֹת בְּרֶשַׁע אֶת אִישִׁים פֹּעֲלֵי אָוֶן" (קמא, ד).

דווקא הדמיון בין שני המזמורים, ההתייחסות אל הפה והבקשה להינצל מן הרשעים, מחדד את ההבדל ביניהם. במזמור הראשון ברור מי צדיק ומי רשע והמשורר מבקש מה' שיציל אותו, הצדיק, מידיהם של הרשעים. ואילו במזמור השני, המשורר מפחד שהוא עצמו יהפוך לרשע, שהוא עצמו יתפתה ללשון ארסית ופוגעת באחרים. דומה ששני המזמורים יחד משקפים מטוטלת נפשית חשובה: עמדה המבקשת מה' שרק "יפגע בכל הרשעים" יכולה לחטוא בביטחון עצמי מופרז. אם האדם בטוח שהוא הצדיק הראוי לישועה וכולם מסביבו הם הרשעים – הוא עלול להגיע מתוך כך, בלא משים, להידרדרות מוסרית. ומן הצד השני, ודאי שיש מקום לעמדה בה האדם מבחין בינו לבין הרשעים שמסביבו, ומבקש מה' שיציל אותו מהם, במובן הכי פשוט. שני המזמורים יחד מייצרים איזון בין שני הקטבים הללו.