תהילים קלה | הלל הגדול

חטיבת שירי המעלות חתמה בקריאה לעבדי ה' שיברכו אותו. החטיבה הבאה בספר (חטיבה קצרה בת שני פרקים) נענית למשימה ופותחת בשיר הלל: "הַלְלוּ יָהּ הַלְלוּ אֶת שֵׁם ה' הַלְלוּ עַבְדֵי ה': שֶׁעֹמְדִים בְּבֵית ה' בְּחַצְרוֹת בֵּית אֱ–לֹהֵינוּ" (א־ב). ההלל, שמכונה הלל הגדול, מכסה תחומים מגוונים עליהם ראוי לשבח את הקב"ה: הוא פותח בבחירת ישראל, וממשיך בבריאת העולם. מתקדם לשליטתו בטבע והורדת הגשם, ומזכיר גם את הנסים שעשה עבורנו ביציאת מצרים, את הנצחונות במלחמות ואת שליטתו המדינית. הנהגתו של הקב"ה מוחלטת ומקיפה את כל התחומים ועל כך ראוי להלל אותו. 

המזמור כולל שיבוצים והקבלות למזמורי תהילים ולפסוקים מרחבי התנ"ך בכלל. הרבה מפסוקי המזמור לקוחים מתוך "הלל המצרי" (ההלל שאנו אומרים בחגים – מזמורים קי"ג־קי"ח), אך גם ממקומות אחרים ברחבי התנ"ך. השימוש בפסוקים ממזמורים קדומים מעניק להם פרשנות חדשה. כך למשל ההשוואה בין הקב"ה לבין פסילי הגויים מופיעה גם במזמור קט"ו: "עֲצַבֵּיהֶם כֶּסֶף וְזָהָב מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם" (קט"ו, ד). שם ההשוואה נועדה לעודד את עם ישראל לבטוח בקב"ה גם בעיתות מצוקה: "יִשְׂרָאֵל בְּטַח בַּה' עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא" (קטו, ט). במזמור שלנו ההשוואה מקבלת תפקיד שונה ועניינה הוא לרומם את ה' ולברך אותו אחרי שהטובה כבר התרחשה: "בֵּית יִשְׂרָאֵל בָּרֲכוּ אֶת ה'" (קלה, יט). 

גם בלי להעניק פרשנות חדשה, השיבוצים מעניקים משמעות חדשה למילים הישנות ומדגישות שהמסר הישן עודנו רלוונטי גם בדור החדש – כל דור וההלל שלו וכל דור וההודאה שלו. הרעיון הזה מתקיים גם אצלנו כשאנחנו אומרים פרק תהילים שמתאים למאורע, למצב רוח ולתפילה שיש לנו לומר לקב"ה באותו יום. המסר של הלל הגדול הוא שבכל זמן ועת ראוי לברך את ה' ולהכריז: "בָּרוּךְ ה' מִצִּיּוֹן שֹׁכֵן יְרוּשָׁלִָם הַלְלוּ יָ–הּ" (קלה, כא).