תהילים קלד | העומדים בבית ה' בלילות
המזמור הקצר שחותם את שירי המעלות מבקש מעבדי ה', שעומדים בבית ה' בלילות, שיברכו את ה'. ניתן להציע כמה כיוונים מה היה ההקשר המקורי בו נאמר המזמור: יתכן שזהו מזמור שהיו אומרים בבית המקדש במהלך הלילה: בכל לילה, או דווקא בלילה מיוחד כמו שמחת בית השואבה. הרבה מהפרשנים המודרניים, ביניהם עמוס חכם בדעת מקרא, מציעים שאלו דברי הפרידה של עולי הרגלים שעוזבים את ירושלים. לפני העזיבה הם מבקשים מאלו שזכו להישאר בה שימשיכו לברך את ה' בהיעדרם. אפשר גם להציע שהמזמור הוא מזמור גאולה של שבי ציון, ואז הלילה יתפרש באופן מטאפורי כ"גלות": אלו שהמשיכו להיות עבדי ה' ב"לילה" של הגלות זוכים כעת לברך את ה' מתוך הברכה והשפע שנזכרים במזמור הקודם (קל"ג). הבחירה בין הפרשנויות השונות תלויה לא רק בהבנה של המזמור הזה, אלא גם בפרשנות הכללית לחטיבת שירי המעלות שהמזמור שלנו חותם אותה. בנוסף, יתכן שהמזמור נכתב במקורו תחת הקשר אחד, למשל כמזמור כללי במקדש או כמזמור של עולי רגלים, ובתקופה מאוחרת יותר נבחר שוב לשמש כתפילה של שבי ציון ובכך קיבל משמעויות חדשות.
העמידה בבית ה' בלילות מבטאת התמדה. המבקרים בבית ה' מגיעים ביום, אבל אלו שנשארים לישון הם בני הבית האמיתיים. העומדים בבית ה' ביום ובלילה, בכל זמן ובכל מצב: גם כשיש אור בחוץ וגם כשאין, נקראים להיות שליחים ולברך את ה' בשם כולם. המזמור חותם בקריאת גומלין: יברכך ה' מציון. ממקומו שבציון ה' יברך את כולם – גם אלו שנמצאים בבית ה' בכל עת, וגם אלו שהיו צריכים לעזוב.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)