תהילים קכט | רבת צררוני מנעורי

במזמור, הנאמר באופן רפלקטיבי על ידי ישראל ("יאמר נא ישראל"), מתבוננים ישראל בעברם ונזכרים בסבל שנגרם להם על ידי צורריהם. שימו לב לשימוש הכפול בביטוי: "רבת צררוני מנעורי". סבלם של ישראל מתואר באמצעות משל מן העולם החקלאי. האויבים כמו חרשו, אלא שהחרישה לא נעשתה על שדה אלא כביכול על גבם של ישראל: "עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים" (פסוק ג). ייתכן שביטוי זה מתייחס לתיאור החורבן בפי מיכה: "צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ" (מיכה ג, יב). בחלקו השני של המזמור, ישראל מבקשים שבעתיד שונאי ציון לא יצליחו במזימותיהם. גם ביחס לחלק זה מובא משל חקלאי – המשורר ממשיל את אויבי ציון לחציר הגדל על הגג – חציר שגדל ונראה טוב יפה, אבל נובל מהר (השוו: תהלים צב, ח).