מזמור קכז | נחלת ה' בנים

המזמור הוא מזמור דידקטי שמחולק לשני חלקים. החלק הראשון מלמד שהצלחת האדם תלויה בברכת ה'. בפסוק הראשון המסר מובא כתיאור סטרילי עובדתי: "אִם ה' לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ אִם ה' לֹא יִשְׁמָר עִיר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר", ובפסוק השני בפניה ישירה אל מושא התוכחה: "שָׁוְא לָכֶם מַשְׁכִּימֵי קוּם מְאַחֲרֵי שֶׁבֶת אֹכְלֵי לֶחֶם הָעֲצָבִים". החלק השני של המזמור עובר לצד השני של התמונה, ומציג את אלו שכן זוכים לברכת ה' ומקבלים פרי בטן: "הִנֵּה נַחֲלַת ה' בָּנִים שָׂכָר פְּרִי הַבָּטֶן". 

יש חוסר סימטריה בין החלקים. במקום לומר – "בלי עזרת ה' אי אפשר לבנות בתים, ועם עזרתו אפשר לבנות בתים" המשורר אומר שבלי עזרת ה' אי אפשר לבנות בתים, ועם עזרתו זוכים לבנים. יתכן זהסיבה לחוסר הסימטריה היא בשביל ללמד לקח נוסף – לא רק שברכת ה' היא שתקבע את ההצלחה או את חוסר ההצלחה,  הקרבה לה' יכולה לקבוע גם את ההשקפה הנכונה מהי הצלחה. אדם יכול לחיות כל חייו ולרדוף אחרי מטרות מסוימות, ולא רק שהוא לא יצליח להשיג אותן, הוא גם בכלל רץ אחרי הדבר הפחות חשוב. הקביעה של המזמור היא שנחלת ה' היא פרי בטן. זוהי ברכת ה' האמיתית – משפחה גדולה שתעזור לאדם בזקנתו ותמשיך את דרכו אחרי לכתו. כמו שראינו כבר במזמורים אחרים בעבר, כוחה של היהדות הוא בריצה למרחקים ארוכים. לפעמים המצב עכשיו הוא לא מזהיר, אבל בדור הבא, או בדור שאחריו, מובטח לנו שהגאולה תגיע. ממילא עבור היהודי המאמין אין דבר חשוב יותר משרשרת הדורות שמחברת דור אחד למשנהו וחוקקת את כולנו בנצח.