תהילים קד | מזמור הבריאה, 'ברכי נפשי'

בדברים שכתב, הרב יהודה ברדנס (יכולים למצוא את הדברים בקצרה כאן: https://www.inn.co.il/news/580533 ) עומד על הבחנה בין פרק א' לפרק ב' בבראשית: פרק א' מציג בריאה מסודרת ותבניתית, הנבנית שלב אחרי שלב בצורה מסודרת. פרק א' מצד אחד הוא פרק של עולם מדעי מסודר, ומצד שני נעדרת ממנו דינמיקה ומורכבות בין ה', העולם והאדם. לעומתו, פרק ב' מציג עולם פחות מסודר – למשל בכך שעשב השדה עוד לא צומח, משום שאין אדם שיעבוד את האדמה וה' עוד לא המטיר גשם. העולם הוא עולם חסר שנדרש לעבודתו של האדם, ובהמשך תתגלה בו מורכבות וחריגה מהתכנון – כאשר האדם יחטא. מצד שני, סיפור הבריאה של פרק ב' עשיר בדינמיקה בין ה', העולם והאדם – למשל בכך שה' בורא את האישה מתוך הצורך הקיומי שמתגלה אצל האדם.

הרב ברנדס מציע שמזמור ק"ד, הידוע כמזמור 'ברכי נפשי', משלב את שתי נקודות המבט על הבריאה. מבחינת התבנית, מזמור ק"ד בנוי לפי סדר ימי הבריאה – ומתאר את בריאת העולם באופן מסודר ומופתי על ידי ה'. אולם מבחינת הדינמיקה, המזמור נמצא באווירה של פרק ב': בעוד בפרק א' של בראשית פעולת הבריאה מתוארת כטכנית ומנותקת מה', במזמורנו האווירה הפיוטית מציגה את סדרי הבריאה כחלק מפארו ותפארתו של הבורא. למשל: "עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה" (קד, ב) – האור הוא לא רק הדבר שה' ברא ביום הראשון. האור מתואר כאן כמעין שמלתו של הבורא, אותה הוא כביכול עוטה. גם תיאורי הבריאה והקיום של שאר חלקי העולם מתוארים כחלק מדינמיקה חיה ומתמשכת, כמו התיאור הצבעוני של ההפרדה בין הים ליבשה: "תְּהוֹם כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ עַל הָרִים יַעַמְדוּ מָיִם: מִן גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן מִן קוֹל רַעַמְךָ יֵחָפֵזוּן" (קד, ו-ז).

מאכלם של הכפירים מגיע אליהם מתוך קיום מערכת יחסים עם הבורא: "הַכְּפִירִים שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף וּלְבַקֵּשׁ מֵאֵל אָכְלָם" (קד, כא), והבריאה כולה מקיימת עם הבורא מערכת יחסים שיש בה גם קושי והסתר פנים: "תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ יִבָּהֵלוּן תֹּסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן וְאֶל עֲפָרָם יְשׁוּבוּן" (קד, כט) וגם חמלה והתחדשות: "תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ יִבָּרֵאוּן וּתְחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה". המזמור חותם בתקווה שעם מורכבותו וקשייו של העולם החי והדינמי, הוא יצליח להתקדם למקום של תיקון: "יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת ה' הַלְלוּ יָהּ" (קד, לה). הרב אלחנן סמט בסרטון הקצרצר (https://youtu.be/_ex-W1ROuJs) עומד על כך שמקומו של האדם במזמור שונה ממקומם של שאר הנבראים: בעוד שאר הנבראים מתוארים כפסיביים, האדם מוזכר כאחד שנדרש לעבוד כדי להתקדם ולהשיג את צרכיו. הדברים מתחברים הן לתיאור הבריאה של פרק ב' – בו האדם נדרש לעבוד. ואולי גם למסקנת המזמור – התקווה שהעולם יגיע לתיקון, אולי מוטלת על כתפיו העובדות של האדם.

שימו לב, שתיאורי הבריאה כתפארתו של ה' מצד אחד, ומצד שני כבריאה המקיימת עם ה' מערכת יחסים של הסתר פנים וישועה – מתחברים לשאלות העומק שהעלה הספר השלישי של תהילים על מקומו של ה' בעולם והשגחתו על הצדיקים. ואולי יותר מכל, האחריות המוטלת על האדם כמתקן העולם – מהדהדת גם היא פרספקטיבה נוספת לאותן שאלות.