תהילים א | בתורתו יהגה

אנחנו פותחים לימוד ספר חדש, ותחום חדש בתנ"ך – הכתובים. יש דעות שונות במשמעות החלוקה בין נביאים לכתובים, ואחת האפשרויות היא פער בזווית ההסתכלות: הנבואה מעניקה את נקודת המבט הא–להית על המציאות, והכתובים את נקודת המבט האנושית. גם הכתובים נכתבו בעזרת רוח הקודש, אבל נקודת המבט היא נקודת המבט שלנו. קביעה זו נכונה במיוחד לגבי ספר תהלים: מזמורים שמביעים את התקשורת בין עם ישראל לבין א–להיו: תפילות לעת צרה, מזמורי שבח והודיה, על היחיד ועל הציבור, נגד אויב ונגד מחלה. לא לחינם מזמורי התהלים מצאו את מקומם כחלק מרכזי מהתפילה שלנו בכל הדורות. 

המזמור מתאר את דמות האיש האידיאלי. בתחילת המזמור האיש בודד ומתרחק מעצת הרשעים, ועד סוף הפרק האיש הבודד יהפוך לעדת צדיקים. מה שמוביל אותו להתקדמות וההצלחה היא עמדתו הנפשית: "כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ" ולימוד התורה המתמיד: "וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה". 

יש הקבלה ברורה בין המזמור שלנו, שפותח את הכתובים, לפרק א' בספר יהושע שפותח את הנביאים. האיש מקיים "וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה" ובכך זוכה לברכת "וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ", ויהושע נצטווה: "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת  דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל" (יהושע א, ח). בנוסף יש גם הקבלה ניגודית: האיש מתהלים יחסית פאסיבי, הוא "לֹא הָלַךְ... לֹא עָמָד... לֹא יָשָׁב", כאשר יהושע נקרא לבצע מגוון פעולות ופעמיים מתואר "לְמַעַן תַּשְׂכִּיל בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ... כִּי עִמְּךָ ה' אֱ–לֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ". 

בשיעור מימי העיון, פרופ' יונתן גרוסמן (בשיעור המצורף) מציע שהקישור בין תהלים ליהושע פורש בפני כל יהודי שני צירי התקדמות לסיומה של תורת משה. ניתן לדפדף עמוד אחד קדימה ולהמשיך לספר יהושע, ואחריו כל ספרי הנביאים – המשך התורה דרך ההתגלות מאת הקב"ה. ניתן במקום זאת לדלג עד לספר תהלים – אל הכתובים שממשיכים את התורה באופן אחר. הכתובים ממשיכים את התורה מתוך הזווית האנושית, והמזמור הראשון בספר מדגיש מה היא דמות האדם שנקראת להיות שותפה במפעל המשך היצירה התורנית אחרי חתימתה: אדם שבאופן בסיסי בתנועה נפשית של הקשבה, שמבין שהכל הוא תגובה והמשך לתורת משה, שכל חפצו הוא בתורה, ועיסוקו הוא בלימוד והמשך התורה. זה מה שהופך את ספר תהלים משירה אנושית גרידא, לשיר שראוי להיכנס לתנ"ך –תגובה אנושית לתורה, ופניה עמוקה לקב"ה. 

בזווית האנושית טמונה סכנה מעצם הגדרתה כזווית אנושית. בתור בני אנוש אנחנו נתונים לשיקולים זרים, לצרות אופקים ולעיוורון – ובשביל להצליח לייצר את הכתובים, ובמידה מסוימת גם בשביל להצליח לייצר את התורה שבעל פה, נדרש הכותב, וגם הלומד, לקבל על עצמו את הדרישה – בתורת ה' חפצו. המטרה היא להבין את דבר ה'. בכלים שלנו, עם השכל האנושי שה' נתן לנו, אבל להבין את דבר ה'. 

על פי דרך זו אפשר להציע שזוהי גם המשמעות של דברי רבא בגמ': "ואמר רבא: בתחילה נקראת על שמו של הקדוש ברוך הוא ולבסוף נקראת על שמו, שנאמר: בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה" (בבלי ע"ז יט.)