תהילים | מזמור כט | מבנה המזמור ומשמעותו

המאמר נכתב ע"י צבי שיננזון (שיעור ב', ה'תשפ"א)

למזמור כ"ט יש ביטויים לשוניים רבים שחוזרים במזמורי שבת (תהלים צ"ה-צ"ט), ונראה שמסיבה זו הוא הוסף לקבלת שבת. במאמר זה אנסה לנתח את המזמור במנותק משאר מזמורי קבלת שבת.

המזמור יכול להיראות כרצף שבחים לה' ללא סדר ברור כמו מזמורי תהלים אחרים, אך אם נבחן את המבנה שלו, אולי נוכל לגלות את המגמה המיוחדת של המזמור.

כדי לגלות את המבנה, אפשר לעקוב אחרי המילים החוזרות במזמור:

• בפסוקים א' וב' יש קריאה לבני האלים לתת לה' כבוד ועז, בפסוק ג' הם נותנים לה' כבוד, וכנגד זה בסוף פסוק ט' נאמר בהיכל ה' כבוד, וה' נותן עז לעמו בפסוק י"א.
• הביטוי "קול ה'" מופיע בפסוקים ג'-ט' שבע פעמים.
• בפסוק ה' דוד חוזר פעמיים על שורש ש.ב.ר.
• בפסוק ח' דוד חוזר פעמים על הפועל "יחיל", ואז בפסוק ט' הוא משתמש בפועל "יחולל" (לא ברור האם זה מאותו השורש).
• בפסוק ה' מוזכרים ארזי הלבנון, ופסוק ו' ממשיך לדבר על "לבנון ושריון" (בפסוק ט' דוד מזכיר שוב יערות).

כיוון שבפסוקים ג'-ט' מופיע הביטוי "קול ה'" שבע פעמים, נראה שפסוקים א'-ב', י'-י"א הם יחידות נפרדות. כך, יש לנו קריאה בהתחלה לבני האלים לתת לה' כבוד ועז, וכנגד זה בסוף המזמור נאמר שבהיכל ה' ישנו כבוד, וה' נותן עז לעמו (על פי זה, נשים את סוף פסוק ט': "וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד", יחד עם פסוקים י'-י"א).

איך פסוקים ג'-ט' מסודרים? ראינו שגם בפסוק ה' וגם בפסוק ח' יש לנו חזרה על מילה, ובנוסף בפסוק ג' מוזכר מים, ובפסוק ז' מוזכרות להבות אש. על פי זה, נוכל לחלק גם את פסוקים ג'-ט', לשתי יחידות קטנות יותר: 1. ג'-ו'. 2. ז'-ט'.

עד עכשיו המזמור נראה כך:

 

במבנה זה יש לנו מסגרת למזמור, ושני חלקים מקבילים באמצע.

אם נעיין יותר, נראה תופעה מיוחדת בחלק ב1.

דוד אומר: "קוֹל ה' יָחִיל מִדְבָּר", הוא ממשיך באמירה דומה: "יָחִיל ה' מִדְבַּר קָדֵשׁ", ואח"כ הוא אומר: "קוֹל ה' יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת". דוד לוקח את המילים: "קוֹל ה' יָחִיל", אך משום מה, משנה את "יָחִיל" ל"יְחוֹלֵל". שינוי זה לא ברור, ואף יצר מחלוקת פרשנים על המילה "יְחוֹלֵל". רש"י בפירושו הראשון והמצודות מפרשים מלשון פחד (בדומה ל"יָחִיל"), רש"י בפירושו השני והמלבי"ם מפרשים שהכוונה היא ללידה, והאבן עזרא מפרש שהאיילות יולדות מפחד הרעמים.

גם בחלק ב יש תופעה דומה. דוד מתחיל לדבר על יערות הארזים בפסוק ה', והוא בהתחלה משתמש בשורש ש.ב.ר פעמיים, אך אח"כ הוא מחליף לשורש ר.ק.ד.

המבנה של המזמור נראה כעת כך:

 

במבנה זה, בנוסף למסגרת המזמור, יש לנו תקבולת ישירה באמצע. בחלקים ב-ב1 דוד מתאר את תופעת הרעמים והברקים,[1] בחלקים ג-ג1 הוא מתאר את השפעת הברקים על היערות (ג) ועל המדבר (ג1), ובחלקים ד-ד1 דוד מחליף את הפועל שהשתמש בו בחלקים ג-ג1.

כעת ניתן לראות שריקוד העגל ובן הראמים בחלק ד, מקביל ל"יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת" בחלק ד1.

מבנה המזמור הנוכחי מעלה שתי בעיות נוספות, מלבד חילוף השורשים:

1. נראה שלפסוק ד' אין פסוק מקביל במחצית השניה (אם היינו מורידים פסוק זה, הייתה בכל מחצית בדיוק חמישה פסוקים, יש חסרון בהוספת פסוק זה).
2. בפסוק ט' כתוב: "ויחשוף יערות", למרות שחלק ג1 מדבר על המדבר, ודווקא חלק ג מדבר על היערות.

ניתן לענות על שאלות אלו על ידי האבן עזרא. הפעם היחידה שהמילה 'מבול' מוזכרת בתנ"ך חוץ מבפרשת נח היא במזמור זה, והאבן עזרא בפירושו מסביר למה היא מוזכרת כאן:

ויש אומרים: כי הזכיר המבול – בעבור השבועה שמים לא ישחתו כל הארץ ולא תשחת ממלכת השם שהוא מלך החיים.

על פי האבן עזרא, ניתן להסביר שדוד מסתכל על סופות הרעמים, ומתמלא פחד ויראה כשהוא רואה את הארזים הנשברים, אך לבסוף דוד מסתכל על הרעמים בצורה חיובית, ומתאר את הארזים כרוקדים.

גם בהמשך, דוד פותח בדבריו בכך שה' מפחיד את המדבר בכוחו הגדול על ידי הסופות והברקים וחוזר על כך פעמיים, אך הוא גם שם לב שבנוסף לכך ה' דואג לאיילות ועוזר להן בלידתן על ידי הפחד.[2] לכן הוא משתמש באותו הביטוי מהפסוק הקודם ("קוֹל ה' יָחִיל"), אך משנה את המילה "יחיל" ל"יחולל". כך הוא מבטא בדבריו שגם הברק והרעם המפחידים יש בהם טוב לעולם.

על פי דברינו, אפשר לטעון שחשיפת היערות בפסוק ח' אינה נפילת העצים כמו הצעת הפרשנים על המזמור, אלא חשיפת היערות מהקרע והצמחת המדבר.[3]

דוד חוזר על תובנה זו פעמיים. בפעם הראשונה הוא מתאר את סופות הרעמים כ"מַיִם רַבִּים", ובסוף הוא מסתכל על כך בתור ריקוד. בפעם השנייה, הוא מתאר את סופות הברקים בתיאור מפחיד יותר: "חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ", אך מגיע לתובנה עמוקה יותר שעצם הפחד מפרה את העולם, כמו דברי האבן עזרא: "והטעם יביא להם החיל מהרה ותלדנה בהפתח הרחם האיילה גם בעבור הפחד".[4]

למה דוד מכניס באמצע חלק ב' את פסוק ד: "קוֹל ה' בַּכֹּחַ קוֹל ה' בֶּהָדָר"?

הרד"ק מציע לפרש את הפסוק כך: "ויהיה אותו הקול לאמות העולם בכח שימיתם ויפילם, ויהיה לישראל בהדר שלא יזיקם". אם נוריד את הרשעים מפירושו, יתברר שהפסוק אומר בפירוש את המגמה שהצענו לפרק. קול ה' בהתחלה בא בכח, אך לבסוף הוא גורם להדר.

עדיין לא ברור למה דוד מכניס את פסוק ד' במקומו, ואני אשמח להצעות[5].