משלי ד' | ראשית חכמה קנה חכמה

הנאום בפרק מתחלק לשלושה חלקים, כאשר בתחילת כל חלק האב קורא שוב לבנו לשמוע ולהקשיב לדבריו. לכל ארכו הנאום רצוף בהבטחות לחיים טובים למי שילך בדרך החכמה, אבל כל חלק בנאום מדגיש דרישה אחרת מהבן. בחלק הראשון האב מתאר את המקור של דבריו – המסורת. גם הוא שמע את אותו נאום מאבא שלו, וכעת הגיע תורו להעביר את המסר הלאה. גם האבא קיבל את דברי החכמה בשעתו מהסבא, והוא יודע להעיד מהנסיון "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ". (ד, ב). תוכן הדברים ששמע מהסבא הם עצם הדרישה לקנות חכמה: "רֵאשִׁית חָכְמָה קְנֵה חָכְמָה" (ד, ז). המקח הטוב מכולם, שיביא לתשואה הגבוהה ביותר הוא החכמה, ותחילת ההליכה בדרך החכמה היא קודם כל באמת ללמוד.

החלק השני מדגיש את ההבדל בין דרך החכמים לדרך הרשעים. דרך הרשעים מוארת ואפשר לרוץ בה, אבל היא פתלתלה, חשוכה ומסוכנת. כמו לאורך כל הספר, מודגש שדרך הרשעים היא לא רק פחות נכונה מוסרית, אלא גם פחות משתלמת. הרוע "ממכר", גורם להולכים אחריו לא לישון טוב בלילה, ובסופו של דבר להיכשל וליפול.

בחלק השלישי האב דורש מהילד שכל כולו ילך בדרך החכמה. שהלב ישמור את הדברים, שהפה והשפתיים לא יתעקשו, שהעיניים יראו נכוחה והרגליים יצעדו ישר. כך הבן יגיע לדרך החיים.