משלי פרקים כב-כג | בין ספר משלי לספרות החכמה המצרית

בפרק כ"ב פסוק י"ז, מתחיל הקובץ השלישי של ספר משלי. בפתיחתו יש כותרת חדשה, "הַט אָזְנְךָ וּשְׁמַע דִּבְרֵי חֲכָמִים". והחל מפסוק זה, ניתן לראות הבדל בולט בסגנון ביחס לקובץ השני. בקובץ השלישי, הטקסט חוזר להיות בסגנון של פסקאות רציפות, בדומה לקובץ הראשון. כמו כן, הפסוקים מנוסחים כפנייה ישירה אל המתחנך, ומכילים אמירות בסגנון של קביעות ערכיות ולא בסגנון תיאור המציאות כפי שראינו בקובץ השני. 

בקובץ זה של ספר משלי ישנה תופעה מרתקת. רבים מן הפסוקים בפרקים כב-כד מקבילים, כמעט מילה במילה, לקבצי חכמה מצריים בשם "משלי אמנ-אמ-אפה" (ראו דוגמאות בטבלה המצורפת, מתוך מאמרה של נילי שופק, בית מקרא נז, חוברת ב). אחת ההקבלות המעניינות היא בין פסוק כ' בפרק כ"ב: "הֲלֹא כָתַבְתִּי לְךָ שָׁלִישִׁים בְּמוֹעֵצֹת וָדָעַת". המקבילה המצרית לפסוק זה היא: "ראה את שלושים הבתים האלה". לפי זה, אפשר להבין שהפסוק "כתבתי לך שלישים" מציין את כמות האמירות בקובץ חכמה זה, שהיא שלושים. ואכן, אפשר לחלק את הקובץ שלנו במשלי לשלושים עניינים.

ההשוואה בין ספר משלי למשלים המצריים מעלה לנו כלומדים, שאלה – האם חכמתו של ספר משלי שאולה ממקורות זרים? השאלה מועצמת לאור העובדה שהמשלים המצריים מתוארכים לתקופה מוקדמת מזמנו של שלמה המלך, דבר שמונע את האפשרות לומר שהמצרים העתיקו משלמה. אמנם, דומה שהעובדה כי שאלה זו מתעוררת דווקא בספר משלי – איננה מקרית. כבר בתחילת לימוד ספר משלי התחבטנו בשאלה האם ספר זה בא ללמד חכמה דתית או חכמת חיים כללית. האפשרות שספר משלי שואל מחכמת מצרים, רק מצטרפת לאפשרות שספר משלי עוסק גם בחכמה כללית ולא רק בחכמה דתית.

הרב אלקנה שרלו בשיעורו (https://youtu.be/XsT6VmMYlw0) מתייחס לסוגיית ההקבלה בין משלי מצרים לספר משלי בהרחבה, וסוקר הן את ההקבלות עצמן והן את השאלות התיאולוגיות שהן מעלות. הוא מצביע על כך שלמעשה, כבר פרקי מלכות שלמה שבספר מלכים אומרים במפורש שהוא קיים קשרים עם חכמת מצרים: "וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵחָכְמַת כָּל בְּנֵי קֶדֶם וּמִכֹּל חָכְמַת מִצְרָיִם... וַיְדַבֵּר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל" (מל"א ה, י-יב). שאלת ההכנסה של חכמה מצרית לתוך ממלכת ישראל ולאחר מכן אל התנ"ך, אכן מעלה שאלות רבות. כפי שהרב אלקנה מציין בשיעורו, שאלות אלה ממשיכות ללוות את עם ישראל לאורך הדורות. הרמב"ם שמאמץ חלקים מחכמת אריסטו עורר פולמוס גדול, וגם בימינו ניטש וויכוח בין בתי מדרש שונים בשאלה האם ובאיזה אופן לקבל את חכמת הגויים.

ביחס לספר משלי, לצד ההקבלות ניתן לשים לב גם להבדלים. ההבדל הבולט ביותר הוא היעדרו של שם ה' (או שם אחר של ישות רוחנית) מן הקובץ המצרי. לדוגמה, קובץ החכמה המצרי אומר שכדאי לשמור את דברי החכמה בבטן: "תן שינוחו בתוך קופסת בטנך", וגם ספר משלי מציין: "כִּי נָעִים כִּי תִשְׁמְרֵם בְּבִטְנֶךָ" (כב, יח). אבל מיד לאחר מכן ספר משלי מוסיף: "לִהְיוֹת בַּה' מִבְטַחֶךָ" (כב, יט). בפסוקים המדברים על חשיבות הדאגה לעני, נאמר במשלים המצריים: "הישמר מלשדוד את העני" ובספר משלי גם נאמר: "אַל תִּגְזָל דָּל" (כב, כב). אבל משלי מוסיף את ה' לתמונה: "כי ה' יָרִיב רִיבָם וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ". ומציין שהדאגה לעני קשורה בקשר הדוק למערכת היחסים עם ריבונו של עולם.

דוגמה זו יכולה להיות הצעה לכיוון מסוים לבחינת ההשוואה בין ספרות החכמה המצרית לבין ספר משלי. שלמה המלך, החכם באדם – קיים קשרי מסחר וחכמה ענפים עם העולם כולו, ובכללו עם המעצמה המצרית. על חלק מן ההשפעה המצרית הוא אף נענש (ראו מל"א, יא). אבל בהקשר של ספר משלי – שלמה מצא את החכמה הכללית ושם אותה במסגרת של יראת ה'. ספר משלי עוסק באופן פשוט בחכמה אנושית, אבל ממסגר אותה תמיד ביראת ה' - שמופיעה הן בפרק א' והן בפרק ל"א, בפתיחת הספר ובחתימתו, ובמקומות רבים נוספים לאורכו של הספר.

השוואה בין הוראת אמנמאפת למשלי כב-כג ומקבילות בהוראת פתחחתפ >>